דיכוי ה HPTA נראה בלתי נמנע בסייקל של סטרואידים. מה שיוצג במאמר זה, הינו רעיון חדש עבור משתמשי הסטרואידים. התפישה החדשה מופנת לאפשרות של הצמצום והאפשרות שלמנוע את הדיכוי של ה HPTA בזמן הסייקל. במאמר זה אדגים איך להפעיל את הויסות של מחולל האותות השייכים לההיפותלמוס ובלוטת יותרת המוח. בנוסף, נדון כיצד יש להשתקם מהר יותר משימוש בסטרואידים וכיצד לשמר את התוצאות שהשגנו.

לרגע, בואו נשכח מהרעיון של הPCT-, ונאמץ את הרעיון של ה CT (cycle therapy) – ריפוי בסייקל. ריפוי פעיל לאורך כל הסייקל. ה HPTA מעורב במשחק הדדי ביולוגי קבוע של תגובות ומשובים חוזרים אשר יכולים בסופו של דבר לשבות והורדה בהדרגה בזמן סייקל של סטרואידים אנאבולים. בכל אופן, מחקר מציע דיכוי של ההיפותלמוס ובלוטת יותרת המוח אשר יכול להימנע ע”י שימוש בסטרואידים. לפני שאנחנו נתעמק בפרטים, קודם נסקור תמצית מהירה של ה HPTA ואיך הוא מגיב לסטרואידים אנאבולים.

HPTA – הבסיס

כאשר ההיפותלמוס חש רמות נמוכות של ההורמונים, הוא מפריש GnRH (Gonadotropin releasing hormone) – ה GnRH נע מרחק קצר אל בלוטת יותרת המוח וממריץ את השחרור של הגונדוטרופינים – ה LH ו ה FSH. (LH=Luteizining hormone, FSH=follicle stimulating hormone), הגונדוטרופינים הללו מטיילים כל הדרך למטה אל תאי האשכים, כדי להפעיל את תאי האשכים המתאימים (leydig and setiroli cells), ה LH מתחיל את ייצור הטסטוסטרון ע”י המרצה של קולטני תאי הליידיג (leydig), מתי שה FSH מתחיל את ייצור הזרע ע”י המרצה של קולטני תאי הסטירולי (setiroli) – -spermatogenesis) יצירת זרע).

ייצור הורמונים המדוכאים ע”י סטרואידים אנאבולים כמו שההורמונים של הגוף שלך עושים כך. טסטוסטרון פועל הדדית עם קולטני האנדרוגן והאסטרוגן פועל הדדית עם קולטני האסטרוגן. כאשר ההורמונים הללו הם בריכוז גבוה, הם גורמים להיפותלמוס להקטין את השחרור של ה GnRH, אשר גורם להקטנה של ייצור LH ו FSH מבלוטת יותרת המוח. (1) פעולה זו עוצרת את האות המיועד לאשכים ועוצר לחלוטין את ייצור ההורמונים. תהליך זה הוא יומיומי עבור ההמערכת האנדוקרינית הקצבית. חורים ב LH ו ב FSH באים אחרי ע”י חורים בטסטוסטרון, וחורים בטסטוסטרון הם כתוצאה בהקטנה של שחרור ה LH ו FSH עד רמות הטסטוסטרון קטנות וה LH ו FSH משוחררים שוב. הפסקת ההליכים הם עם רב הסטרואידים, האם רמות ההורמונים נשארים בצורה כרונית גבוהה(24/7) ולא מאפשרים שחרור של ה LH ו FSH?, ככה משאירים את בלוטת יותרת המוח והאשכים במצב רדום כל עוד לוקחים סטרואידים אנאבולים.

מינון נמוך של HCG בזמן הסייקל הוא פרוטוקול טוב לחקות את ה LH ולשמור את האשכים ממצב של אטרופיה(ניוון), זה לא ימנע את האטרופיה של בלוטת יותרת המוח. אנו שוכחים שבלוטת יותרת המוח מושפעת מאותה פעולה של ניוון האשכים. ככה זה, כאשר הפרשתGnRH מההיפותלמוס נעצרת (בזמן מהלך הסייקל), בלוטת יותרת המוח מקטינה את מספר קולטני ה GnRH והופכת לפחות ופחות מגיבה להמרצה של GnRH ככל שעובר הזמן. (11) זה דומה לאטרופיה של האשכים, בזמן ההיעדרות של אות LH או FSH. מצד שני, גם בלוטת יותרת המוח והאשכים יקטינו את ריכוז הקולטנים לאורך כל ההמרצה, כל זה נגרם עקב כמות גדולה של HCG או המרצת יתר של ה GnRH. (12,13) הנקודה כאן, שרק תמריץ קטן צריך בשביל לשמר את הרגישות של המערכת האנדוקרינית. ייתכן כי דיכוי מלא והזנחה מלאה של בלוטת יותרת המוח(או האשכים) אולי יסבירו את החוסר של התאוששות מלאה עבור הרבה משתמשי סטרואידים, למרות הדבקות בשיטת הPCT. אז נשאלת השאלה – איך אפשר למנוע את הדיכוי של האשכים, ויותר נכון, איך ניתן למנוע את הדיכוי של בלוטת יותרת המוח?

יש מס’ דרכים אשר סטרואידים יכולים לדכא את שחרור ה LH ו FSH מבלוטת יותרת המוח המבוסס על הקולטנים שהם תופסים, וזה חשוב להבין אם אתה מתכנן למנוע את הדיכוי הנוצר ע”י סטרואידים אנאבולים. למשל, נראה שסטרואידים אנאבולים אשר קשורים בקפדנות לקולטני האנדרוגן, מדכאים רק את שחרור ה LH ו FSH ע”י דיכוי שחרור ה GnRH מההיפותלמוס (לדוגמא – פרימובולן, פרווירון, אנאבר או מסטרון). (34,37,39). בכל אופן, סטרואידים אנאבולים אשר שולטים בפעילות קולטני האסטרוגן או בקולטני הפרוגסטרון מדכאים את ה LH ו FSH ישירות ע”י ויסות למטה של קולטני ה GnRH בבלוטת יותרת המוח, מתי שהם גם מקטינים את שחרור ה GnRH מההיפותלמוס. (35,38) לכן, סטרואידים על בסיס פרוגסטין כמו טרנבולון וננדרולון מוגדרים כ-“מדכאים כפולים”, בגלל שהם קשורים לקולטני האנדרוגן וגם לקולטני הפרוגסטרון ומדכאים את ה LH ו FSH ע”י שני מנגנונים שונים. (36) אותו דבר יכול לומר על סטרואידים אשר ארומאתיזים, כמו טסטוסטרון או דיאנבול, מאחר והם יכולים להפעיל גם את קולטני האנדרוגן וקולטני האסטרוגן.

ראיות מזכירות שאסטרדיול הוא מדכא פי 200 מאשר טסטוסטרון על בסיס שן טוחנת(37), ולקיחה של ארימידקס יכולה להקטין מאוד את דיכוי השחרור LH של הטסטוסטרון, (42) למרות זאת, מאחר שסטרואידים מבוססי פרוגסטרון כמו ננדרולון וטרנבולון מיסודם הם בנויים במבנה פרוגסטוגניק, אין שום דרך למנוע אותם מלהפעיל את קולטני הפרוגסטרון . לכן, למעשה חסר טעם למנוע לבלום את הדיכוי מאנאבולים מבוססי פרוגסטרון. בכל אופן, אנחנו יכולים למנוע את הדיכוי מקולטני האסטרוגן ע”י שימוש בסטרואידים לא ארומאתיזים כמו AI. אז זה משאיר אותנו עם דיכוי של ה LH ו FSH דרך קולטני האנדרוגן, אבל דיכוי זה יכול להימנע, וזה מה שבדיוק נציג.

מתי שזה מגיע לדיכוי של ההיפותלמוס, יש יותר ממתג ON/OFF פשוט למרכז השליטה בהיפותלמוס. ראיות מראות כי אפילו אין קולטני אנדרוגן או קולטני אסטרוגן ישירות על הפרשת הניורונים מה GnRH (ניורונים – תאי עצב). (2-6) משמעותו שסטרואידים לא יכולים להשפיע ישירות על שחרור ה GnRH מההיפותלמוס, אבל למעשה יכולים לתקשר דרך מתווך (7).

ישנה רשת תקשורת של שלב ביניים ממקור עצבי (neurogenic) בתוך ההיפותלמוס אשר שולט בשחרור ה GnRH מהשפעת הורמון סטרואידי. בפרטנות, זה ניסיון של שילוב הפפטידים (תרכובת אשר בנויה משתי חומצות אמינו או יותר) הניורו-פעילים וקטכולאמינים אשר שולחים הודעה של “דיכוי” לתאי העצב של ה GnRH ברגע שמופעלים ע”י סטרואידים הורמונאליים. (16) ההודעות הראשיות הללו ידועות כקבוצה של פפטידים ניורו-פעילים אשר נקראים פפטידים אופיאויד אנדרוגנים (EOP’s- endogeneous opioid peptides).(7,16) הEOP’s מורכבים משלושה פפטידים עיקריים, ב-אנדורפין, דינורפין ואנקפאלינים, אשר פועלים ע”י הקולטן היחסי שלו יו-אופיאויד, קיי-אופיאויד ו אס-אופיאויד. (8-10) לכן, בי-אנדורפין יהיה המוקד הראשי של המאמר(למרות שיש שלבי ביניים מינוריים אשר מעורבים).

מתי שסטרואידים הורמונים מגיעים אל הפתח של בלוטת יותרת המוח, הם מפעילים את ה EOP, אשר מדכאים את ה GnRH וכתוצאה מכך מדכאים את הLH ו FSH. אנו יודעים שסטרואידים הורמונאליים צריכים לתקשר עם קולטני האופיאויד במטרה לעצור את השחרור של ה GnRH מתאי העצב של ה GnRH (הניורונים), היות ולתאי העצב של ה GnRH אין להם קולטנים של אנדרוגן או אסטרוגן. מה שמאוד מעניין כאן זה שהדיכוי תאי העצב של ה GnRH יכולים להתעכב ע”י קולטן יו-אופיאויד אטגוניסט – כמו נלוקסון.

זה מבוצע ע”י בלימה של קולטן היו-אופיאויד ומונע את השפעת הדיכוי של הבי-אנדורפין על הניורון של ה GnRH. יש לציין ש”אנטגוניזם” של הדיכוי לא בגלל האנטגוניזם המגיע מקולטני האנדורגן או האסטרוגן בעצמם, מאחר והאנטגוניסטים של ה יו-אופיאוד לא קשורים לקולטני ההורמונים (15,32).

בעיקר, אנטגוניסט יו-אופיאויד כמו נלוקסון תופס את הנתק משחרור ה GnRH ומאפשר את הפולסים ל GnRH להתרחש אם אין שום סטרואיד הורמונאלי אשר נוכח בגוף. (17) נלוקסון ואנטגוניסטים יו-אופיאוידים קרובים הוכחו בעקביות למנוע את הדיכוי של ההשפעה של לקיחת טסטוסטרון, DHT ואסטרוגן על חיות ואנשים. (18-25) נראה שהתרופות הללו יש את היכולת להעלות את הרגישות של בלוטת יותרת המוח ל GnRH (26,27).

אנטגוניסטים יו-אופיאוידים נוצלו לאורך זמן לטיפול בתלות-אופיאוידית (opioid dependence), לא רק לשליטה בתשוקה לסמים, גם לשחזר את המערכת אנדוקרינית המדוכאת. (28,29) ידוע שסמים קשים המבוססים אופיאויד כמו מתדון, קוקאין, הרואין ואלכוהול, יכולים לדכא את ה GnRH ולכן יכולים לדכא את ה LH ו FSH. נראה שירידה ב GnRH, LH ו FSH נגרם בגלל אותו מנגנון EOP אשר נראה עם דיכוי המושפע מסטרואידים אנאבולים. (33) באלכוהוליסטים, אנשים אשר משתמשים בקוקאין והרואין, נלטרקסון(Naltrexone) ונלוקסון הינן תרופות אשר יועדו לשחזר את רמות ה LH והטסטוסטרון. (28,29) נלטרקסון גם מיועד לשימוש באימפוטנציה וחוסר זיקפה. (30,31)

נלוקסון, נלטרקסון ונלמפן(Nalmefene) נראים בהדרגתיות יותר יעילים בחוזק שלהם כדי למנוע את ה בי-אנדורפין, בהתאמה. (14,18) נלוקסון לא יעיל דרך הפה, נלקח רק דרך זריקה, הכנת הזריקה יכולה להיעשות בקלות ע”י שימוש במים בקטריוסטטים. 40 מ”ג של חומר בזריקה תת עורית הינה מינון אופייני של נלוקסון. נלטרקסון נלקח דרך הפה, עם מינון בטוח ויעיל של 100 מ”ג לגבר השוקל 100 ק”ג. (18) מתי שמינון נמוך 25-50 מ”ג של נלמפן יכול להועיל באותה מידה. (20,24) הגדלת המינון של התרופות האלו יכול לגרום לתופעות לוואי מבלי להגדיל את היתרון של התרופות. מינון של פעמיים בשבוע הינו מתאים לתרופות אלו, רק בשביל להגדיל את שחרור ה LH ו GnRH מספיק כדי למנוע את ההשבתה של בלוטת יותרת המוח והאשכים. בנוסף, מינון של פעמים בשבוע יכול להגביל את הרגישות של האופיאויד הנגרם בשימוש לאורך זמן עם תרופות אלו.

מילה של אזהרה: האנטגוניסטים של האופיאויד אשר מוזכרים במאמר זה, מזוהים כבטוחים ולא רעילים במינונים הרשומים. אבל הם יכולים לגרום לתסמונת הנסיגה במכורים לסמים כגון: מורפין, מתדון, קוקאין והרואין.אזהרה זו אפילו ניתנת מתי שמשתמשים באנטגוניסטים אופיאוידים סמוך למתן תרופת הרגעה או לניתוח, מכיוון שהם יכולים להקטין את היעילות של הסמים המאלחשים. תופעות זמניות כמו בחילות, כאבי ראש או עייפות, הם תופעות לוואי לא שכיחות אשר נגרמות עם לקיחת תרופות אלו. נלטרקסון דווח כמגביר את האנזימים של הכבד, מתי שנלוקסון ונלמפן לא גורמים לתופעה זו. בכל מקרה, פרוטוקל של פעמיים בשבוע למשך 4-16 שבועות, אינו סביר שיגרום לבעיות בכבד אשר קשור לנלטרקסון. בניגוד למה שחושבים, אנטגוניסטים אופיאוידים אינם גורמים לשום תסמיני התמכרות.

מס’ נקודות לקחת בחשבון –

לאלו אשר בוחרים לפתוח בפרוטוקול אופיאויד אנטגוניסט, מס’ דברים שיש לקחת בחשבון:

1. זכור, סטרואידים מבוססי פרוגסטין כמו טרנבולון וננדרולון, הם “מדכאים כפולים”, בגלל שהם מבטלים את הרגישות של בלוטת יותרת המוח ישירות מפעילות קולטני הפרוגסטרון. אפילו נראה ששום קולטן אופיאויד אנטגוניסט או תרופת AI יכולים למנוע את הדיכוי דרך קולטני הפרוגסטרון.
לכן, טרנבולון או ננדרולון יכולים לגרום לדיכוי בלתי נמנע של תפקוד הHPTA ע”י דיכוי דרך קולטני האנדרוגן, אסטרוגן והפרוגסטרון(40,41), אם מישהו מקווה להתאוששות מיידית ומלאה מהסייקל, אולי כדאי שיימנע מסטרואידים אלו, או לפחות שימוש בהם לתקופה קצרה.

2.כמו שצוין במאמר, לאסטרוגן יש השפעה חזקה יותר על הדיכוי בשחרור ה LH, כל זה בהשוואה לאנדרוגנים, מאחר ואסטרוגן מדכא את ההיפותלמוס ובלוטת יותרת המוח. שימוש בתרופות AI כמו אנסטרוזול, לטרוזול וארומסין יכולים להקטין את האסטרוגן ולהקטין משמעותית את הדיכוי של שחרור ה GnRH, LH ו FSH ע”י מניעה פעילות מוגזמת של קולטני האסטרוגן בהיפותלמוס וביטול הרגישות של קולטני GnRH בבלוטת יותרת המוח. (35,37,38( אנסטרוזול יכול לדכא עד 50% מהאסטרוגן במינון של 1 מ”ג ליום, ארומסין יכול לדכא עד 50% מהאסטרוגן במינון של 25 מ”ג ליום ולטרוזול יכול לדכא עד 60% מהאסטרוגן במינון של 1 מ”ג ליום. הממוצעים האלו מבוססים ע”י נתונים אשר בוצעו במס’ מחקרים. דיכוי דומה של האסטרוגן יכול להיגרם גם בלקיחת מינון פעמיים בשבוע של אותם תרופות AI.

References

1. Hypothalamic Gonadotropin-Releasing Hormone: Basic and Clinical Aspects.
Yen SSC
Raven Press, New York, pp 245–280 (1991)

2. Absence of androgen receptors in LHRH immunoreactive neurons.
Huang X, Harlan RE.
Brain Res 1993; 624:309–311

3. Augmented hypothalamic proopiomelanocortin gene expression with pubertal development in the male rat: evidence for an androgen receptor-independent action.
Kerrigan JR, et al.
Endocrinology.128:1029-1035. (1991)

4. Distribution of estrogen receptorimmunoreactive cells in the preoptic area of the ewe: co-localisation with glutamic acid decarboxylase but not luteinizing hormone-releasing hormone.
Herbison AE, et al.
Neuroendocrinology 1993; 57:751–759.

5. Unmasking the neural progesterone receptor in the preoptic area and hypothalamus of the ewe: no colocalization with gonadotropin-releasing neurons.
Skinner DC, at el.
Endocrinology 2001; 142:573–579.

6. Multimodal influences of estrogen upon gonadotropin releasing
hormone neurons.
Herbison AE.
Endocrine Reviews 1998; 19:302–330.

7. Negative Feedback Regulation of the Secretion and Actions of Gonadotropin-Releasing Hormone in Males
A.J. Tilbrook and I.J. Clarke
Biol Reprod, Mar 2001; 64: 735

8. Steroid Control of Gonadotropin-Releasing Hormone Secretion: Associated Changes in Pro-Opiomelanocortin and Preproenkephalin Messenger RNA Expression in the Ovine Hypothalamus
James A. Taylor, et al.
Biol Reprod, Mar 2007; 76: 524

9. Do gonadotropin-releasing hormone, tyrosine hydroxylase-, and ß-endorphin-immunoreactive neurons contain oestrogen receptors? A double-label immunocytochemical study in the Suffolk ewe
Lehman MN, Karsch FJ.
Endocrinology 1993; 133:887–895

10. α-Endorphin blocks luteinizing hormone-releasing hormone release by inhibiting the nitricoxidergic pathway controlling its release
Alicia G. Faletti, et al.
PNAS, Feb 1999; 96: 1722.

11. The frequency of gonadotropin-releasing hormone stimulation determines the number of pituitary gonadotropin-releasing hormone receptors.
Katt JA, et al.
Endocrinology. 116:2113–2115. (1985)

12. Exogenous gonadotrophin-releasing hormone (GnRH) stimulates LH secretion in male monkeys (Macaca fascicularis) treated chronically with high doses of a GnRH-antagonist.
Weinbauer GF, et al.
J Endocrinol. 133:439–445. (1992)

13. Chronic administration of the luteinizing hormone-releasing hormone (LHRH) antagonist cetrorelix decreases gonadotrope responsiveness and pituitary LHRH receptor messenger ribonucleic acid levels in rats.
Pinski J, Lamharzi N, Halmos G, et al. 1996
Endocrinology. 137:3430–3436.

14. Acute effects of testosterone infusion and naloxone on luteinizing hormone secretion in normal men.
GB Kletter, et al.
J. Clin. Endocrinol. Metab., Nov 1992; 75: 1215 – 1219.

15. Naloxone-induced increases in serum luteinizing hormone in the male: mechanisms of action
TJ Cicero, et al.
J. Pharmacol. Exp. Ther., Mar 1980; 212: 573.

16. Endogenous opioids participate in the regulation of the hypothalamic-pituitary-luteinizing hormone axis and testosterone’s negative feedback control of luteinizing hormone.
CICERO, T. J., et al.
Endocrinology 104: 1286-1291, (1979)

17. Opiatergic control of LH secretion is eliminated by gonadectomy.
BHANOT, R. et al.
Endocrinology 112: 399-401, (1983)

18. Role of endogenous opiates in the expression of negative feedback actions of androgens and estrogen on pulsatile properties of luteinizing-hormone secretion in man.
Veldhuis JD, et al..
J Clin Invest. 74:47–55 (1984)

19. Counteraction of gonadal steroid inhibition of luteinizing hormone release by naloxone.
VAN VUGT, et al.
J. Chro- naloxone. Endocrinology 34: 274-278, 1982

20. Unexpected effects of nalmefene, a new opiate antagonist, on the hypothalamic-pituitary-gonadal axis in the male rat.
P Limonta, et al.
Steroids, Dec 1985; 46(6): 955-65.

21. In vivo evidence for a direct effect of naloxone on testicular steroidogenesis in the male rat
TJ Cicero, et al.
Endocrinology, Aug 1989; 125: 957

22. Endogenous opioids participate in the regulation of the hypothalamus- pituitary-luteinizing hormone axis and testosterone’s negative feedback control of luteinizing hormone
TJ Cicero, et al.
Endocrinology, May 1979; 104: 1286

23. Effect of naloxone on the plasma levels of LH, FSH, prolactin and testosterone in Beetal bucks.
Singh B, et al.
Department of Animal Production Physiology, CCS Haryana Agricultural University, 125004, Hisar, India

24. Endocrinology: The effect of nalmefene on pulsatile secretion of luteinizing hormone and prolactin in men
G.R. Graves, et al.
Hum. Reprod., Oct 1993; 8: 1598 – 1603.

25. Effects of the novel opiate antagonist, SDZ 210-096, on luteinizing hormone secretion in the rat
RA Siegel et al.
J. Pharmacol. Exp. Ther., Apr 1989; 249: 264.

26. Effect of antagonists of dopamine and opiates on the basal and GnRH-induced secretion of luteinizing hormone, follicle stimulating hormone and prolactin during lactational amenorrhoea in breastfeeding women
C.C.K. Tay, et al.
Hum. Reprod., Apr 1993; 8: 532 – 539.

27. Naltrexone administration modulates the neuroendocrine control of luteinizing hormone secretion in hypothalamic amenorrhoea
Alessandro D. et al.
Hum. Reprod., Nov 1995; 10: 2868 – 2871.

28. Heroin and naltrexone effects on pituitary-gonadal hormones in man: interaction of steroid feedback effects, tolerance and supersensitivity
JH Mendelson, et al.
J. Pharmacol. Exp. Ther., Sep 1980; 214: 503.

29. Alcohol effects on luteinizing hormone and testosterone in male macaque monkeys
NK Mello, et al.
J. Pharmacol. Exp. Ther., Jun 1985; 233: 588.

30. Erectile function and naltrexone
Goldstein JA
Ann Intern Med 105:799 (1986)

31. Opiate antagonists in erectile dysfunction: a possible new treatment option? Results of a pilot study with naltrexone
van Ahlen H, et al.
Eur Urol 28:246–250 (1995)

32. The effects of opiates on androgen binding in the forebrain of the rat.
PJ Sheridan and JM Buchanan
Int J Fertil, January 1, 1980; 25(1): 36-43.

33. Morphine exerts testosterone-like effects in the hypothalamus of the castrated
male rat.
CICERO, T. J., et al.
Brain Rae. 202: 151-164, (1980)

34. Studies of gonadotropin-releasing hormone (GnRH) action using GnRH receptor-expressing pituitary cell lines.
Kaiser UB, Conn PM, Chin WW.
Endocr Rev. 18:46–70. (1997)

35. Patterns of LH secretion in castrated bulls during intravenous infusion of androgenic and estrogenic steroids: Pituitary response to exogenous luteinizing hormone-releasing hormone
M.J. D’occhio et al.
Biology of reproduction 26, 249-257 (1982)

36. Demonstration of progesterone receptor mediated gonadotrophin suppression in men.
Brady B, Anderson RA, Kinniburgh D, Baird DT 2002
J Endocrinol 3(Suppl):OC37

37. The direct pituitary effect of testosterone to inhibit gonadotropin secretion in men is partially mediated by aromatization to estradiol.
Bagatell CJ, Dahl KD, Bremner WJ. 1994
J Androl. 15:15–21.

38. Studies on the role of sex steroids in the feedback control of FSH concentrations in men.
Sherins RJ, Loriaux DL. 1973
J Clin Endocrinol Metab. 36:886–893

39. Is aromatization of testosterone to estradiol required for inhibition of luteinizing hormone secretion in men?
Santen RJ. 1975
J Clin Invest. 56:1555–1563

40. Influence of nandrolondecanoate on the pituitary-gonadal axis in males.
JW Bijlsma, et al.
Acta Endocrinol (Copenh), September 1, 1982; 101(1): 108-12.

41. Endocrine approaches to male fertility control.
UA Knuth et al.
Baillieres Clin Endocrinol Metab, February 1, 1987; 1(1): 113-31.

42. Aromatization Mediates Testosterone’s Short-Term Feedback Restraint of 24-Hour Endogenously Driven and Acute Exogenous Gonadotropin-Releasing Hormone-Stimulated Luteinizing Hormone and Follicle-Stimulating Hormone Secretion in Young Men
J. A. Schnorr, et al.
J. Clin. Endocrinol. Metab., June 1, 2001; 86(6): 2600 – 2606.

43. Short-Term Aromatase-Enzyme Blockade Unmasks Impaired Feedback Adaptations in Luteinizing Hormone and Testosterone Secretion in Older Men
Johannes D. Veldhuis et al.
J. Clin. Endocrinol. Metab., Jan 2005; 90: 211 – 218

44. Effects of Aromatase Inhibition in Elderly Men with Low or Borderline-Low Serum Testosterone Levels
Benjamin Z. Leder, et al.
J. Clin. Endocrinol. Metab., Mar 2004; 89: 1174 – 1180.

45. Comparative Assessment in Young and Elderly Men of the Gonadotropin Response to Aromatase Inhibition
Guy G. T’Sjoen, et al
J. Clin. Endocrinol. Metab., Oct 2005; 90: 5717 – 5722.

46. Pharmacokinetics and Dose Finding of a Potent Aromatase Inhibitor, Aromasin (Exemestane), in Young Males
Nelly Mauras, et al.
J. Clin. Endocrinol. Metab., Dec 2003; 88: 5951 – 5956.

47. Differential Regulation of Gonadotropin Secretion by Testosterone in the Human Male: Absence of a Negative Feedback Effect of Testosterone on Follicle-Stimulating Hormone Secretion
Frances J. Hayes, et al
J. Clin. Endocrinol. Metab., Jan 2001; 86: 53 – 58.