האם כל מה שאנו אוכלים עלול לגרום לסרטן בגופינו?

4 תגובות

מבוא
כמה פעמים קראתם בעיתון, מגזין או שצפיתם בתוכנית בוקר בטלוויזיה שמאכל מסוים גורם לסרטן? תמיד יהיה גורם זה או אחר שירצה לעורר פרובוקציות באיזו קבוצה בפייסבוק (מצטער, לא משהו אישי) ויפרסם קישור ל”מחקר” שמראה שסטייק עסיסי או פרוסת לחם עשירה גורמים לסרטן. אך האומנם? האם אותו סטייק או פרוסת לחם תמימים יכולים לגרום למחלה סופנית? התשובה היא שלא בהכרח ואפילו סביר להניח שלא. אתחיל מתיאור של היררכיית עולם המחקר כדי לתת לכם כלים לקריאה ביקורתית יותר של כותרות וכתבות מסוג זה.

ההיררכיה בעולם המחקר
1. בתחתית היררכיית עולם המחקר מצויים מחקרים בבעלי חיים. המחקרים הללו מבוצעים בד”כ על עכברים ולאחר מכן על יצורים שדומים לנו קצת יותר, כגון קופים. מחקרים אלה מספקים את קצה החוט הראשוני בעולם המחקר לביסוס אותה השערה שהחוקרים מנסים להוכיח. רוב אתרי החדשות והמדיה אוהבים לצטט משפטים סנסציוניים מאותם מחקרים כאשר הקשר בין מה שצוטט למציאות מקרי בהחלט. אותם האתרים לא יספרו לכם כמובן שהמחקרים לא נבדקו על בני אדם, והניסיון ליישם אותם על אנשים יכשל ב-90% מהמקרים אם לא יותר. ובאמת, למה לספר לכם את זה בעצם? הרי אם יספרו לכם את האמת הסיכוי הוא שאתם לא תשתפו אותה כתבה בפייסבוק ו/או בטוויטר, מה שיכניס בסופו של דבר פחות כסף לאתר מצפיה.

עכברים אומנם דומים לנו במובן מסוים, אך השוני ב-DNA (החומר שמכיל את המטען הגנטי של רוב היצורים החיים, למעט סוג מסוים של וירוסים) הוא כ-15%. רק 15% מפרידים ביננו לבין העכברים, “זה הכל”. אולי זה לא נשמע הרבה, אבל במובנים גנטיים/ביולוגים זה עולם ומלואו. קחו לדוגמה שימפנזה, היצור הכי קרוב אלינו מבחינת DNA , עם כ-2% (המספר נתון לוויכוח) שונות בלבד, ותראו איפה אנחנו נמצאים ואיפה הם. תצלומי המוח של שימפנזה ובני אדם יראו את ההבדל האנטומי המסיבי שהתרחש מסיבות אבולוציוניות בעיקר בחלקו הקדמי של המוח (מה שנותן לנו עליונות קוגניטיבית אדירה על פני כל ייצור חי על כדור הארץ). “רק” 2% הבדל; כעת תדמיינו מה 15% יכולים לעשות במובן של יישום תוצאות מחקר בעכברים על בני אדם. שלא תטעו, אני לא שולל מחקרים על חיות, בטח שלא על עכברים. אני עצמי חוקר עכברים כבר זמן מה אולם ככל שהזמן עובר אני עד למחזות הזויים שלא היו ניתנים לשחזור אצל בני אדם מבחינה ביולוגית ופיזיולוגית. גם במקרים בהם יש לנו מגוון רחב של גנים הזהים ב-99% אחד לשני, זה עדיין לא 100% ולכן כל תוצאה של מחקר על חיות, ובפרט על עכברים – יש לקחת בערבון מאוד מוגבל ולחכות למחקרים הבאים בהיררכיה. רוב המדענים יודעים שכ-90%, אם לא יותר, מהמחקרים שמבוצעים על עכברים או חולדות נכשלים על בני אדם – אבל אין כרגע אלטרנטיבה יעילה וטובה יותר שהיא גם זולה מספיק, ולכן אנו ממשיכים לעשות מחקרים על חיות אלו.

2. מחקרי תיאורי מקרה (Case Studies) המבוצעים בד”כ על אדם בודד. מאחר ואדם בודד אינו יכול לשקף תוצאה רלוונטית לכלל האוכלוסייה, קשה עד בלתי אפשרי להסיק סיבתיות ממחקרים כאלה. אין גם שום בקרה במחקר כזה ולרוב מדובר באנשים שהחוקרים בוחרים דווקא מפני שהם חריגים בצורה יוצאת דופן, אם כי ישנם מחקרים יוצאים מן הכלל שלא פועלים לפי עקרון זה. המחקרים מהסוג הזה דורשים בדרך כלל גיבוי נוסף, מבוקר יותר, על מספר רב יותר של נבדקים או אפילו על אוכלוסיות עם תסמונות שונות (למשל בריאים כנגד אלו שאינם בריאים, בהתאם לנושא המחקר).

3. מחקרי “מקרה” מבוקרים (Controlled Case Studies). גם מחקרים אלו מבוצעים בדרך כלל על אינדיבידואלים (לא קבוצות/אוכלוסיות) שיש להם כבר תסמונת מסוימת ומשווים אותם עם אנשים שאין להם את התסמונת/מחלה הנחקרת. אלו מחקרים טובים יותר ממחקרי המקרה כי יש השוואה מסוימת בין קבוצות שונות של אנשים, אך עדיין מדובר פה על מחקרים עם מעט מאוד נבדקים כך שאי אפשר להסיק מהם על כלל האוכלוסייה.

4. מחקרי עוקבה (קוהורט – Cohort Studies) שבהם לוקחים קבוצה גדולה של אנשים שבד”כ נבחרו מראש על פי פרמטרים רבים ע”י החוקרים ועוקבים אחר חייהם (לא, לא כמו בתוכנית ריאליטי) כדי לראות אם הם מפתחים מחלות/תסמונות כלשהן. לאחר מכן מנסים למצוא קשר מתאמי (ולרוב לא סיבתי) בין התסמונת/מחלה של אותם האנשים לאחד או כמה מאותם פרמטרים. מחקרים כאלה בד”כ אינם פרקטיים מאחר והם דורשים מספר גבוה של אנשים (אלפים/עשרות אלפים) ותנאים לוגיסטיים מסובכים. גורם נוסף שמייקר אותם מאוד הוא זמן ביצוע ארוך (לעיתים עשרות שנים). ככל שהמחקרים ארוכים יותר כך הם נהיים פחות מבוקרים; אי אפשר לעקוב אחר אדם במשך 10, 20 או 30 שנה ולשלוט בו זמנית, באופן ריאלי, אחר כל המשתנים באותו מחקר. בקבוצת המחקרים הללו נכללים גם מחקרים אפידמיולוגיים – חקר מחלות ברמת האוכלוסייה. כיצד מחלות נוצרות, מתפשטות וכיצד ניתן לדכא את ההתפשטות שלהן – שעליהם ארחיב במאמר הנוכחי מאחר ורוב הכותרות המפוצצות שהזכרתי קודם קשורות אליהם. מה שגרוע אפילו יותר הוא שהמעקב הזה לעיתים מתבסס על חיות, כך שיש פה חסרון משמעותי מכל הבחינות – אבל זה עדיין לא מפריע לאותם אתרים לכתוב או לשדר את דברי ההבלים שהם מצטטים מבלי להבין בעצם על מה הם מדברים. החלק העצוב הוא שחלקם מצוטטים על ידי “אנשי מקצוע” אם מתחום אחר או כאלה שתאוות הבצע מעוותת את אמינות המידע שהם מעבירים לציבור.

5. מחקרים המבצעים ניסוי קליני מבוקר (Randomized Controlled Trial): פה באמת מתרחש המדע “האמיתי”. לוקחים 2 קבוצות (או יותר) של אנשים שנבחרו באופן אקראי, מעניקים לאחת טיפול (או מבצעים עליה פעולה כזו או אחרת בהתאם להיפותזת המחקר) והשנייה נשארת ללא טיפול או שלעיתים מקבלת פלסבו (תרופה/משקה דמה). ככל שהמחקר ארוך יותר, כך הוא עולה יותר, הרבה יותר בהשוואה למחקרי קוהורט על פני אותו טווח זמן וזאת בגלל שהחוקרים פה מאוד אקטיביים עם המשתתפים שלהם ומנסים לשלוט במידת האפשר במשתנים (בניגוד למחקרי קוהורט, ששם זה לא תמיד מתרחש). לפעמים משפרים עוד יותר את איכות המחקר ע”י החלפה בין הקבוצות – אלו שהיו קבוצת הבקרה כעת מקבלים את הטיפול ואלו שקיבלו את הטיפול הופכים לקבוצת הבקרה, ובכך מונעים הטיה אפשרית כתוצאה משוני לא מכוון בין הקבוצות האלה. “תקן הזהב” למחקרים כאלה נקרא “סמיות כפולה”, ולפיו לא רק הנחקרים אלא גם החוקרים עצמם לא יודעים איזו קבוצה קיבלה את הטיפול (תרופה לדוגמה) ואיזה לא. הנתונים הסופיים נבדקים במעבדה, לעיתים על ידי צד שלישי שמפקח על המחקר מלמעלה ולא משתף פרטים עם החוקרים. מחקרים מהסוג זה אינם נפוצים (אלא בתחום הרפואה) מאחר והם מאוד יקרים, ומכאן שמחקר קליני “פשוט” הוא לרוב נפוץ יותר מהשאר.

6. סקירה שיטתית (Systematic Review) הסוקרת מספר רחב של מחקרים קליניים שעליהם הרחבתי בסעיף הקודם בנושא/מחקר ספציפי.

7. השלב האחרון שנחשב האליטה של עולם המחקר נקרא מטא-אנליזה (Meta-Analysis). בסוג מחקר זה, החוקרים לוקחים קבוצה גדולה מאוד של מחקרים, לעיתים מכמה וכמה סוגים כפי שתיארתי קודם ומרכיבים מסמך מפלצתי אחד גדול על נושא כזה או אחר שחוסך לאנשים כמוני מאות שעות של קריאת מחקרים בודדים והסקת מסקנות עצמאיות. כאן בנוסף לדירוג המחקרים עפ”י הסוג, יש לשים לב גם לאיכות הג’ורנל בו התפרסם המחקר. לכתבי עת מדעיים יש דירוג שבד”כ מצביע על איכות השיפוט של העורכים והמבקרים את המחקר לפני הפרסום. אמינות המידע בכתב עת בעל דירוג נמוך עלולה להיות נמוכה יותר מזאת של מה שפורסם בג’ורנל בעל דירוג גבוה (אם כי אין בטחון בדבר. אפילו העיתון החשוב ביותר science נכשל פה ושם, כפי שעיתון חשוב אחר, nature, שמח לבשר לקוראיו. אפשר לבדוק את איכות כתב העת כאן.

1
היררכית עולם המחקר: מחקרים על חיות נמצאים בתחתית הפירמידה עם משמעות פיזיולוגיות (בד”כ) נמוכה ביחס לבני אדם. מנגד, מחקרים קלינים ומטה אנליזות יהיו יעילים יותר להסקת מסקנות בהתאם לתחום המחקר.  

 

אז גורם לסרטן או לא גורם לסרטן?
החלק הקודם היה נחוץ כדי להראות לכם שכאשר כתוב “במחקר נמצא שמזון מסוים גורם ל…” המשמעות היא לאו דווקא ש: 1) זה נכון. 2) זה בוצע על בני אדם ואפשר להסיק מכך מסקנות על בני אדם 3) שזה נמצא גבוה בהיררכית המחקרים 4) שזה פורסם בג’ורנל מדעי ידוע. 5) שהמחקר ניתן לשחזור. במילים אחרות, שניתן לקבל תוצאות סטטיסטיות זהות אם קבוצת מחקר שונה מבצעת את אותו המחקר.

ישנם כמובן משתנים נוספים שיש לבחון כאשר קוראים מחקר, אבל זה כבר דורש רקע מקצועי וקצת קשה לצפות שכלל האוכלוסייה תהיה בעלת הידע הזה, ולכן תמצאו אנשים כמוני שעושים אנליזות על מחקרים, מפרקים אותם לגורמים ומסבירים אותם לקהל הרחב בשפה יומיומית פשוטה.
כעת לחלק העסיסי שלו כל כך חיכיתם: במטא-אנליזה רחבה שפורסמה בג’ורנל האמריקאי לתזונה קלינית (כתב עת ידוע – כעת אתם מודעים לשונות באיכות ובאמינות בין כתבי עת שונים) לקחו 50 מצרכים נפוצים בספרי בישול ובדקו האם ניתן להוכיח כי מרכיבים אלה גורמים לסרטן. החוקרים מצאו שמתוך 50 מרכיבים, 40 (80%) הראו לפחות קשר ישיר או חלקי אחד (לפחות מחקר אחד) בין צריכת המזונות הללו לסרטן. החוקרים התקדמו הלאה והתחילו לנתח תוצאות של מאות מחקרים (264 ליתר דיוק) כדי להבין את הבסיס לטענות הללו והאם יש אמת ממשית מאחוריהן. המרכיבים שהם מצאו היו: מלח, פלפל, קמח, ביצים, לחם, בשר חזיר, חמאה, עגבניות, לימון, בשר אווז, סלרי, גזר, זיתים, חלב, גבינה, קפה, בייקון, פטריות, פטרוזיליה, בשר עגל, בצל, אגוזי מוסקט, מעיים (בשר), סוכר, לובסטר, עגבניות שרי, תפוח אדמה, בקר, בשר טלה, חרדל, בוטנים, יין, אפונה, תירס, קינמון, תפוזים, תה, רום, צימוקים ופלפל חריף.

אני מניח שאכלתם או עדיין אוכלים לפחות אחד מהמוצרים למעלה – האם הרשימה הנ”ל הוציאה לכם קצת את החשק? אינני רואה אדם שפוי שיכול להתנזר מכל הרשימה הזו לאורך זמן רב בתזונה המערבית. התוצאות האלה גרמו לחוקרים לבדוק על מה אותם המחקרים מסתמכים ועל פי איזו שיטת מחקר הם נערכו. החוקרים בדקו מחקרים משנת 1976 עד שנת 2011; מובן שהם לא בדקו את כל המחקרים בתחום אבל עדיין תסכימו איתי שליקוט מידע מ-45 שנה ו-264 מחקרים הוא מבצע לא רע כלל.

לאחר ניתוח כל המידע העצום הזה, החוקרים מצאו שמחקרים שלא תאמו את צפיות החוקרים, משמע נכשלו (לא הוכיחו שמזון כזה או אחר גורם למחלה כזו או אחרת או סרטן) היה להם פחות סיכוי להתפרסם בג’ורנל מדעי כלשהו מאחר וגם העורכים של הג’ורנלים המדעיים מחפשים דברים חדשים ו’עסיסיים’ בדומה לאותם אתרי חדשות ומדיה שהזכרתי קודם [2-7]. ממצא נוסף היה שאם ההיפותזה של החוקרים “נכשלה” הם ניסו להטות אותה לכיוון אחר, כזה שיצליח לעורר כותרת בכל מקרה [5,8]. בנוסף, נמצאו מחקרים שבקושי הגיעו לתוצאות מובהקות סטטיסטית או מחקרים שהתוצאות בהם סולפו בעשרות אחוזים כי לא הצליחו להגיע לתוצאות מספקות [9-10]. מחקרים אחרים נמצאו בלתי ניתנים לשחזור [9, 11-12].

החוקרים מצאו שישנו מכנה משותף לרוב המחקרים הללו: רוב התוצאות הראו הרעה במצב הבריאותי של האדם כגון סרטן השד, מערכת העיכול, ריאה, צוואר וראש, כליות (או מערכת השתן) ותסמונות גניקולוגיות כאלו ואחרות.

כיצד מרכיבי מזון שונים יכולים ליצור מגוון מחלות. מוצגים מרכיבי מזון שנראו ב-10 מחקרים או יותר:

 

כלומר, אם נמצא קשר חלש (או כלל לא) בין מרכיב תזונתי למחלה כזו או אחרת, בין היתר סרטן, החוקרים של אותו המחקר לא הכניסו את המסקנה החשובה הזו באבסטרקט (תקציר המחקר) בכוונה תחילה. לעיתים הכותרת של המחקר לא תאמה את מה שתואר בטקסט המלא. מי שהיה לו מספיק כוח נפשי לקרוא את המחקר המלא גילה את האמת מאחורי אותן טענות חסרות שחר וראה שהסיבתיות שהחוקרים הגיעו אליה כביכול שנויה במחלוקת או תלושה מהמציאות. לרוב מחקרים אלו התפרסמו בכתבי עת מדעיים בעלי דירוג נמוך, מה שאומר שהבדיקה ועריכת המסמכים המדעיים שם היא לא ברמה הגבוהה ביותר. המטא-אנליזה אפילו סקרה מטא אנליזות אחרות (שימו לב כמה עמוק החליטו החוקרים לרדת לשורש העניין) ואותן המטא אנליזות לא הראו שום קשר בין צריכת אותו מרכיב מזון לבין סרטן. אני מזכיר, מטא-אנליזה היא בראש היררכית המחקר, מאחר שהיא סוקרת מגוון רחב מאוד של מחקרים ומאמרים אקדמאיים. מחקר בודד לא יכול לתת בסיס מוצק כך שדרוש מקבץ גדול של מחקרים כדי שאפשר יהיה להסיק מסקנות לגבי כלל האוכלוסייה. המטא אנליזות שהחוקרים סקרו הראו שמחקרים שמצאו קשר בין מרכיב מזון כזה או אחר לתחלואה בדקו צריכה מוגזמת או גבוהה מהרגיל לעומת מחקרים שהשתמשו במינונים בינונים-נמוכים, שם התקשו מבצעי המחקר להוכיח את ההיפותזה שלהם. החוקרים הראו שישנה נטייה לחוקרים מסוימים ל”צנזר” מידע כזה או אחר מהמחקר שלהם – בעיקר כזה שגורע מהשערת המחקר שאותה הם מנסים לאשש [8].

החוקרים מסיימים את המטא-אנליזה שלהם בביקורת נוקבת כלפי מחקרים אפידמיולוגים (אלו שהזכרנו קודם) מאחר ונתח גדול מאותם המחקרים היה נגוע באחד מהנגעים האלה. בין היתר ציינה הביקורת כי החוקרים בוחרים באופן סלקטיבי את המשתתפים במחקר, עוקבים אחריהם במשך עשרות שנים ומאבדים בקרה על משתנים רבים במחקר מה שהופך אותו ללא ישים מבחינת המסקנות הסופיות. מחקר כזה יכול לתת הערכה כללית לגבי השפעה של מצרך זה או אחר, אך לא מסקנה חד משמעית. המשתתפים במחקרים הללו בד”כ מדווחים מה הם אכלו בתדירות כלשהי ע”י שאלונים ואלו בד”כ מאוד כללים. לדוגמה: “סמן כמה פעמים אכלת בשר אדום השבוע: לא אכלתי כלל, 1-2, 3-5, 6-9” וכן הלאה. מרבית האנשים לא זוכרים מה אכלו לארוחת הבוקר, אז לשאול אותם מה אכלו לפני שבוע לארוחת צהריים? מגוחך.

החוקרים מאשימים בעיקר את מוסד המחקר המפעיל לחץ אדיר על חוקרים וסטודנטים לתואר שלישי לפרסם מחקרים בכל מחיר, גם אם זה אומר לצנזר נתונים שלא עומדים בקנה מידה עם ההנחות של החוקרים או להעצים את המספרים כדי לספק תוצאות מובהקות סטטיסטית בהתאם להיפותזה שאותם הם מנסים להוכיח [13-15]. ישנה כמובן גם התייחסות למחקרים על חיות, אך כפי שהסברתי בתחילת המאמר לא נכון לקפוץ למסקנות על בני אדם כתוצאה ממחקרים אלה, אלא להשתמש בהם כבסיס למחקרים אחרים שייערכו בבני אדם. מחקרים אפידמיולוגים זו התקדמות, אך בהמשך הדרך נדרשים מחקרים קליניים רבים שמהם תורכב מטא-אנליזה כדי לאשש שמצרך כזה או אחר באמת גורם לסרטן. אל תטעו, מחקרים אפידמיולוגים הם לא רעים או גרועים, הם פשוט לא יציבים לאורך זמן והסקת המסקנות שם קשה ליישום על פני השטח. הם יכולים להיות תקפים לנושא מחקר ספציפי (עישון לדוגמה) אבל לא בהכרח לנושא אחר, למשל תזונה.

בפעם הבאה שאתם שומעים בטלוויזיה או קוראים בעיתון שמוצר כזה או אחר לא בריא לכם, עיצרו לרגע ונסו ללקט נתונים נוספים מתוך הכתבה. היכן התבצע המחקר, מי ביצע אותו, איפה הוא פורסם, על מי הוא בוצע, איפה הוא נמצא בהיררכיית המחקרים, כמה משתתפים היו בו, האם הייתה קבוצת בקרה, אילו מינונים ניתנו למשתתפים, כמה זמן בוצע המחקר והרשימה עוד ארוכה. לחלופין, אחסוך לכם את הטרחה: לא תמצאו את הנתונים הללו לעולם באתרי החדשות השונים שכן הם נמנעים מעודף אינפורמציה שתשעמם את הקוראים, תפגע במידת הפופולריות של אותו עמוד וברווחים מצפיה בפרסומות. ולמען הסר ספק, אין לי שום בעיה עם רווח כספי מצפייה בפרסומות, הבעיה שלי היא עם מידע שהוצא לגמרי מהקשרו ומוצג לקורא הממוצע והתמים באופן שיקרי ומסולף.

מקורות:

  1.  Am J Clin Nutr. 2013 Jan;97(1):127-34. doi: 10.3945/ajcn.112.047142. Epub 2012 Nov 28. Is everything we eat associated with cancer? A systematic cookbook review. Schoenfeld JD1, Ioannidis JP.
  2. Dwan K, Altman DG, Arnaiz JA, Bloom J, Chan A-W, Cronin E, Decullier E, Easterbrook PJ, Von Elm E, Gamble C, et al. Systematic review of the empirical evidence of study publication bias and outcome reporting bias. PLoS ONE 2008;3:e3081.
  3. Easterbrook PJ, Berlin JA, Gopalan R, Matthews DR. Publication bias in clinical research. Lancet 1991;337:867–72.
  4. Jennions MD, Møller AP. Publication bias in ecology and evolution: an empirical assessment using the ‘trim and fill’ method. Biol Rev Camb Philos Soc 2002;77:211–22.
  5. Kyzas PA, Denaxa-Kyza D, Ioannidis JPA. Almost all articles on cancer prognostic markers report statistically significant results. Eur J Cancer 2007;43:2559–79.
  6. Kyzas PA, Loizou KT, Ioannidis JPA. Selective reporting biases in cancer prognostic factor studies. J Natl Cancer Inst 2005;97:1043–55.
  7. Song F, Parekh S, Hooper L, Loke YK, Ryder J, Sutton AJ, Hing C, Kwok CS, Pang C, Harvey I. Dissemination and publication of research findings: an updated review of related biases. Health Technol Assess 2010;14(8):iii, ix–xi, 1–193.
  8. Kavvoura FK, Liberopoulos G, Ioannidis JPA. Selection in reported epidemiological risks: an empirical assessment. PLoS Med 2007;4:e79.
  9. Ioannidis JPA. Contradicted and initially stronger effects in highly cited clinical research. JAMA 2005;294:218–28.
  10. Trikalinos TA, Churchill R, Ferri M, Leucht S, Tuunainen A,Wahlbeck K, Ioannidis JPA. project E-P. Effect sizes in cumulative meta-analyses of mental health randomized trials evolved over time. J Clin Epidemiol 2004;57:1124–30.
  11. Begley CG, Ellis LM. Drug development: raise standards for preclinical cancer research. Nature 2012;483:531–3.
  12. Prinz F, Schlange T, Asadullah K. Believe it or not: how much can we rely on published data on potential drug targets? Nat Rev Drug Discov 2011;10:712.
  13. Anderson MS, Ronning EA, De Vries R, Martinson BC. The perverse effects of competition on scientists’ work and relationships. Sci En Ethics 2007;13:437–61.
  14. Fanelli D. Do pressures to publish increase scientists’ bias? An empirical support from US States Data. PLoS ONE 2010;5:e10271.
  15. Cope MB, Allison DB. White hat bias: examples of its presence in obesity research and a call for renewed commitment to faithfulness in research reporting. Int J Obes (lond) 2010;34:84–8, discussion 3.

מייק ביקוב

מייק ביקוב

B.Sc במדעי התזונה – פיזיולוגיה ומטבוליזם
B.A בביולוגיה מולקולרית – נוירוביולוגיה (מדעי המוח)
מייסד פורום LBS ופורטל קילוגרם
מייק ביקוב

תגובות פייסבוק
4 תגובות על “האם כל מה שאנו אוכלים עלול לגרום לסרטן בגופינו?”
כתיבת תגובה