- קילוגרם – כושר, תזונה ופיתוח הגוף - https://www.kilogram.co.il -

קלוריות טובות, קלוריות רעות

קלוריות טובות לעומת קלוריות רעות

 

גרי טאובס כתב את הספר “קלוריות טובות, קלוריות רעות” מאמר זה יתמקד בעיקר על פרק 14 בספר, “המיתולוגיה של השמנת יתר“. בפרק הזה טאובס מנסה ליצור תעלומה שכלל אינה קיימת. הוא עושה זאת באמצעות שילוב של כשלים לוגיים, בחירה סלקטיבית של נתונים מדעיים מיושנים והתעלמות מנתונים מדעיים הסותרים את טענותיו.

את הפרק טאובס פותח עם המשפט הבא:

“תצפיות מדויקות ובלתי תלויות הן קריטיות להצלחה מדעית”…קלוריות טובות לעומת קלוריות רעות

ואז הוא ממשיך:

“…אם התצפיות הראשוניות אינן נכונות או אינן מושלמות, לא נוכל להסביר את הדבר שנרצה להסביר מבלי לעוות אותו.”

טאובס צודק בהצהרתו זאת, אך לצערי הוא לא מיישם את עצותיו שלו בעצמו.  הוא מעלה את ההשערה שהשמנת יתר נגרמת עקב עודף קלורי ו/או לא מספיק פעילות גופנית, אך לאחר מכן טוען שההשערה לא תואמת את התצפיות. אבל מה שטאובס מתקשה להבין, הוא שהשערה לא תואמת את התצפיות רק כשאתה משמיט מידע חשוב הקשור לאותן תצפיות. 

הטעות הגדולה הראשונה של טאובס:


טאובס עושה את הטעות הגדולה הראשונה שלו כבר בדף הראשון של הפרק, כשהוא כותב:

“אנשים רזים מתעקשים על כך שסוד ההצלחה שלהם הוא באכילה מתונה, אך הרבה אנשים שמנים טוענים  כי הם אוכלים לא פחות מאותם אנשים רזים – ובאופן מפתיע התצפיות תומכות בטענה זו – ובכל זאת הם עדיין שמנים. והתצפיות תומכות בטענה זו. הדוח לאקדמיה הלאומית למדע מנסח זאת כך : “מרבית המחקרים, המשווים אנשים הסובלים מהשמנת יתר ואנשים נורמאליים, מראים כי אנשים הסובלים מהשמנת יתר אוכלים פחות קלוריות מאנשים רזים.” חוקרים רבים וגם עובדי בריאות הציבור עדיין מתעקשים שהשמנת יתר היא תוצאה שלאכילת יתר, וזאת בלי ליישב את הסתירה בטענה שצוינה קודם.”

הטענה האחרונה בפסקה שלעיל היא שקר בוטה. מחקרים רבים כבר הצליחו שוב ושוב ליישב את אותן רעיונות מנוגדים. התופעה של אנשים הסובלים מהשמנת יתר, שלא מדווחים כראוי על אופי תזונתם הקנתה לעצמה יסוד מוצק במחקרים מדעיים [1]. למעשה, הגיבוי לכך בספרות המדעית הוא כל-כך נרחב עד שמפתיע לחשוב שטאובס פספס אותו לגמרי. חוסר הדיווח הוא די חמור בהיקפו. מחקר שהשווה תאומים שאחד מהם סובל מהשמנת יתר הצביע על חוסר דיווח של כ-764 קלוריות ביום [1]. מחקר אחר הראה כי  בקרב אלה הסובלים מהשמנת יתר חוסר הדיווח מגיע עד כ-1000 קלוריות ביממה [17]. וזוהי רק פיסת מידע קטנה מהנתונים שקיימים. ועדיין, טאובס מתייחס למחקרים מיושנים שהתבססו על דיווחם של נושאי המחקר בעצמם. לאורך ספרו של טאובס הוא נוטה פעמים רבות להסתמך על נתונים שקריים כמו אלה.

בנבדקים הסובלים מהשמנה מתגלה הפער בין כמות הקלוריות שהם מדווחים עליהן לבין כמות הקלוריות שהם באמת אוכלים, כשסיפקו להם אך ורק את כמות הקלוריות שהם טוענים שהם אוכלים.  באחד המחקרים סיפקו לנבדקות בדיוק את כמות הקלוריות שטענו שהן אוכלות: רק 1200 קלוריות ביום. ומה קרה אז? הן השילו ממשקלן כ- 770 גרם בשבוע [18]. ג’ורג’ בריי מדווח על ניסיון דומה.

זה לא נכון להגיד שכל האנשים שלא מדווחים בצורה נכונה על הצריכה היומית שלהם בעצם  משקרים. הרוב פשוט לא מודדים נכון את צריכת הקלוריות.  אבל הבעיה שאנשים לא מדווחים נכונה על כמות קלוריות שהם צורכים נשארת בעינה. הניסיון הקליני שלי מוכיח זאת היטב, כמו בדוגמה הבאה, שבה אחת המטופלות שלנו לא הצליחה לרדת במשקל. היא נשבעה לדיאטנית שהיא נצמדת לתכנית,  אך יום אחד בעלה הגיעה אתה לפגישה עם הדיאטנית וחשף אותה כשאמר שהיא אוכלת 8 כפות של חמאת בוטנים ביום ולא מדווחת עליהם ברישומי המזון שלה. זה יותר מ-800 קלוריות ביום שלא דווחו! אין פלא שהיא לא ירדה במשקל.

טאובס, בבחירה קפדנית של מקרים וציטוטים מנסה ליצור תעלומה יש מאין. הוא קורא לחוסר האיזון באנרגיה הזו “השערה”, אך עדיין לא לוקח בחשבון לא רק את המידע שהוזכר קודם לכן, אלא אף מחקרים העוסקים בהשמנה באמצעות עודף קלורי. חוקרים מתעקשים שאכילת יתר גורמת להשמנת יתר כי זה מה שהמחקרים מראים, למרות הניסיונות של טאובס לעוות את המציאות.

הברירה השקרית של “קלוריות או פחמימות”

טאובס עובר לדון על נתוני סקר בחינת התזונה והבריאות הלאומית (NHANES). בין השנים 1971-2000 נצפתה עלייה בכמות הקלוריות והפחמימות שצרכה (כאחוז מסך הקלוריות שנצרכו) אוכלוסיית ארצות הברית, בעוד שצריכת השומן פחתה. טאובס טוען כי:

“העלייה בצריכת האנרגיה נבעה בעיקר מעלייה בצריכת הפחמימות … נתוני ה NHANES  מצביעים  על כך שהעלייה בכמות הפחמימות או בכמות הקלוריות יכולה להסביר את העלייה במשקל.”

טאובס יוצר פה ברירה כוזבת כשהוא טוען שהעלייה בצריכת הקלוריות או בצריכת הפחמימות היא אחראית לעלייה במשקל. אבל, לא מדובר כאן במצב של “או או”; העלייה בצריכת הפחמימות היא העלייה בצריכת הקלוריות משום  שאי אפשר להתייחס אליהם כאל שני דברים שונים. טאובס יוצר דילמה במקום שהיא אינה קיימת.

אנקדוטות ומאמרים בעיתון הם אינם הוכחות מדעיות

טאובס ממשיך לדון על פעילות גופנית. הוא מדבר על “התפרצות תרגילים” בשנים 1970-1980, ובכך רומז שהאמריקאים הפכו לפעילים מתמיד. אך האבסורד הוא שטאובס מבסס את טענתו על מספר אנקדוטות ומאמרים מהניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט, ואף מביא נתונים סטטיסטיים על ההכנסות של מועדוני בריאות.

העובדות שמביא טאובס אינן ראיות מספקות לתופעה הזו שכינה “מהפכת הכושר”. את הנתונים הסטטיסטיים שהביא ניתן להסביר בדרכים שונות; מספר לא מבוטל של אנשים אמנם נרשמו למכוני הכושר אך לא טרחו להגיע או הגיעו באופן מזדמן. המספרים שמדברים על כמות האמריקאים שהיו חלק מ”מהפכת הכושר” פשוט אינם מהווים אינדיקציה לגבי כמה פעילים היו האמריקאים. יתרה מזו, פעילות גופנית במכון כושר היא רק חלק קטן מסך ההוצאה האנרגטית היומית [5]. מינוי בחדר הכושר והשתתפות ב”מהפכת הכושר” לא יכולים להצביע על סך ההוצאה האנרגטית במהלך 24 שעות.

כשפונים למדע רואים תמונה שונה לגמרי. אמנם אין מספיק מחקרים אמינים אודות הפעילות הגופנית בשנים 1970-1980, ל-CDC יש נתונים שמתייחסים לפעילות גופנית בשעות הפנאי בשנים שבין 1988 ו-2008. על אף שהנתונים מתייחסים לפעילות גופנית בשעות הפנאי ולא לסך הפעילות במהלך 24 שעות, ניתן לראות שלא היה שינוי כמעט בכמות הפעילות הגופנית, ואף נצפתה ירידה קטנה במשך השנים. מן המידע עולה שכשליש מהאמריקאים לא מבצעים פעילות גופנית כלל בשעות הפנאי. כמות המנויים בחדרי כושר שטאובס דיבר עליה פשוט חסרת משמעות, ורעיון “מהפיכת הכושר” שעליה דיבר מתפוגג אל מול הנתונים הללו.

נתונים נוספים מתוך מיניאפוליס-סנט, אזור פול מטרופולין בין השנים 1980  ו-2000 מראים כי אחוז הנבדקים שמבצעים פעילות גופנית במשך 30 דקות או יותר לפחות 5 פעמים בשבוע נע בטווח של 8-12% [2]. רק אחוז אחד מהנבדקים עסקו, על בסיס יומי, בפעילות גופנית שמשכה יותר מ-60 דקות. אמנם לא מדובר בנתונים לאומיים, אך התוצאות דומות מאוד לאלו שנעשו ברמה הלאומית ועומדים בסתירה עם טענותיו של טאובס.

בנוסף, קיים מידע הנוגע למחיר שאנחנו משלמים בעקבות מכניזציה של פעולות יומיומיות (כגון מעליות, מכוניות, מדיח כלים וכד’) [3]. ההערכה היא שאנחנו מבזבזים ביום 111 קלוריות פחות, והתוצאה היא, אם לא תפוצה בצריכה פחותה יותר של קלוריות, תהיה עלייה במשקל לאורך השנים.

וכרגיל, טאובס יוצר פרדוקס פעילות גופנית, שאינו אלא דמיוני בהחלט.

היחסים בין עוני להשמנת יתר: אינם סתירה למרות הכול

טאובס  ממשיך ומתייחס  לסתירה, כביכול, שבקרב אנשים עניים השמנת יתר נפוצה יותר, וזאת משום שתי סיבות: ראשית, הוא מניח שהאוכלוסייה החלשה היא זו שעוסקת בעבודה הקשה ביותר, חסרת הטכנולוגיה שחוסכת פעילויות יומיומיות פשוטות וסובלת מתת תזונה. כשטאובס מדבר על גורם אחר להשמנה הוא מתייחס לפרדוקס, לכאורה, שהשמנת יתר נפוצה יותר בקרב עניים. ההנחה שהשכבות החלשות באוכלוסייה עוסקות בעבודות שמצריכות פעילות גופנית גבוהה, וההנחה שמרביתן אינן אוכלות הרבה או סובלות מתת תזונה סותרות את העובדה שדווקא הן הן שסובלות מהשמנת יתר.

הדבר המעניין הוא, שאף על פי שאלו, כמובן, רק השערות, טאובס אף מעביר ביקורת על תאוריית “The thrifty-Gene”. הייתי ממליץ לטאובס לבחון קודם את ההשערות שלו עצמו.

התייחסות לנתונים מדעיים מראה כי אין בסיס להשערות של טאובס. המסקנה שעולה מן הנתונים היא שצריכת הקלוריות בקרב אנשים עניים אינה נמוכה. למעשה, אנשים הנמצאים על קו העוני נוטים לצרוך יותר מוצרים שמנים ועתירי קלוריות מפני שהם זולים יותר [4]. עוד ניתן לראות שקיים יחס הפוך בין כמות הקלוריות שבמוצר לבין המחיר שלו. הנה תרשים מזון המציג מחירי מוצרים בסופרמרקט “סיאטל” בשנת 2006:

1

ניתן לראות כי המזונות הזולים ביותר הם גם העשירים יותר בשומן ובפחמימות (ולכן האשמים העיקריים הם לא רק הפחמימות). למעשה קיים הבדל של אלפי אחוזים במחיר של שמנים צמחיים וסוכר ומחירם של מוצרים טריים. בנוסף, צפיפות האנרגיה במזון הנצרך משחקת תפקיד מרכזי בצריכה האנרגטית. צריכה של מזונות בעלי צפיפות אנרגטית גבוהה גורמת לעודף קלורי פסיבי (צריכה גבוהה של קלוריות שאינן גורמת, בהכרח, לשובע) [6]. אין זה מפליא, אם כך, שאותם מוצרים זולים בעלי צפיפות אנרגטית גבוהה אחראיים לצריכה הקלורית הגבוהה.

סיבה נוספת הסותרת את טענותיו של טאובס נוגעת לתופעה של דיווח לקוי על התזונה הנצרכת, הרווחת יותר בקרב אנשים החיים על קו העוני [7]. בנוסף, רובם נוטים לדלג על ארוחת הבוקר, דבר שעלול לפגוע בוויסות התיאבון ובצריכה קלורית גבוהה יותר במהלך היום (מעניינת העובדה שאותם אנשים המדלגים על ארוחת בוקר צורכים פחמימות ברמה נמוכה יותר) [8-10]. כמו כן, בשכונות עניות קיימות יותר חנויות לממכר מזון בעל צפיפות אנרגטית גבוהה [11].

כשבוחנים את הטענה שאנשים הנמצאים בקו העוני פעילים יותר מאנשים אחרים, מגלים שאין נתונים שמחזקים אותה. על פי נתוני ה-NHANES, אנשים הנמצאים בקו העוני פעילים פחות מאנשים שמעל קו העוני, והדבר נכון במיוחד בקרב נשים, שאחוז ההשמנה בקרבן נוטה להיות גבוה יותר. בנוסף טאובס לא לקח בחשבון שאחוזי העלייה בהשמנת היתר בין השנים 1976 ו-2008 בקרב אנשים במצב סוציואקונומי גבוה גדולים יותר מאחוזי ההשמנה בקרב אנשים בעלי מצב סוציואקונומי נמוך באותן שנים [12].

בשורה התחתונה, עוני לא אומר בהכרח צריכה נמוכה של קלוריות או פעילות גופנית גבוהה. למעשה, אוכלוסיות עניות בעלות מחסור אנרגטי כרוני כמעט שאינן סובלות מהשמנה [13].

בעיות “פימה”

ה”אמת המדעית” של טאובס שוב מתרסקת לנוכח השיטתיות העיקשת שלו להתבסס על נתונים ישנים שנלקחו עוד מהמאה ה-19 מיומנים וכתבי עת במקום ממחקרים מדעיים.

אחד הדברים שדיבר עליהם היה העלייה הדרמטית באחוזי ההשמנה בקרב אנשי ה”פימה” האינדיאניים בעת ששפע המזון שמהם נהנו חדל מלהיות. התבססותו במידה רבה על אנקדוטות של אנתרופולוגים כגון פרנק ראסל ואלס הרדיקה, הובילה אותו למסקנה שהגורמים להשמנה אינם יכולים להיות עלייה בצריכת האנרגיה או ירידה בפעילות הגופנית. עוד טוען טאובס, כי בנות הפימה סבלו יותר מהשמנה מהבנים, חרף העובדה שהן עבדו קשה יותר מהם (אך עם זאת טאובס מתאר את חוסר הביטחון של ראסל בנוגע להערכת פעילותם של אנשי הפימה). טאובס מצביע על כמות נמוכה של שומן בתזונתם של האינדיאניים, כ-24% מסך הקלוריות היומית (לפי הרופא פרנק האס), וצריכה גבוהה של קמח מזוקק, סוכר ופירות משומרים. מה שטאובס מנסה לטעון הוא שצריכת הפחמימות הגבוהה היא הגורם להשמנה, ולא צריכת קלוריות גבוהה או רמת פעילות גופנית נמוכה.

עם השנים, התפתחות הטכנולוגיה והמדע אפשרו את הצגתם של נתונים מהימנים בהרבה מאלו שהוצגו בעבר – והתמונה המתקבלת, בהקשרם של אנשי הפימה, שונה לחלוטין. השוואה בין אנשי הפימה באיזור מרוחק של הרי סיירה מאדרה במקסיקו, שרק לאחרונה זכו לגישה תחבורתית כלשהו ועדיין מקיימים אורח חיים דומה לזה של המאה ה-19, לבין הפימה שמתגוררים בארצות הברית, מעלה כי שיעורי ההשמנה בקרב הראשונים נמוכים באופן דרמטי מאלה האחרונים. עוד מעלה המחקר כי אנשי הפימה המקסיקניים פעילים פי 2.5 עד פי 7 מאנשי הפימה האמריקנים, וסך ההוצאה הקלורית שלהם גבוה בכ-600 קלוריות מזה של האמריקנים [14-15]. כמו כן, תזונתם של אנשי הפימה במקסיקו מורכבת ברובה מפחמימות (כ-60%) ומשומן (26%). לא זו בלבד, אלא שלפני בוא האדם הלבן לאמריקה האומדנים מצביעים על שיעורים של כ-70% עד 80% בצריכת הפחמימות מסך ההכנסה הקלורית. מכה קשה לתיאורית הפחמימות שמשמינות! [16].

פרק 14, לא יותר ממיתוס

בשורה התחתונה פרק 14 בספרו של טאובס נכשל בהבאת מידע אמין ורלוונטי שיתמוך בטענותיו. לאורך כל ספרו טאובס נוטה להתייחס לנתונים ישנים ובלתי אמינים, על אף שאלה תומכים בטענות. מה שווים שש שנות המחקר של טאובס מול כמה חיפושים באתר PubMed שמעלים מידע עדכני, אמין וטוב יותר? פרק 14 הוא לא יותר מאישור דעותיו הקדומות של טאובס מאשר סקרנות מדעית אמתית.

קרדיט: http://weightology.net/

מקורות:

1. Pietiläinen KH, Korkeila M, Bogl LH, et al. Inaccuracies in food and physical activity diaries of obese subjects: complementary evidence from doubly labeled water and co-twin assessments. Int J Obes (Lond). 2010;34(3):437-45.

2. Steffen LM, Arnett DK, Blackburn H, et al. Population trends in leisure-time physical activity: Minnesota Heart Survey, 1980-2000. Med Sci Sports Exerc. 2006;38(10):1716-23.

3. Lanningham-foster L, Nysse LJ, Levine JA. Labor saved, calories lost: the energetic impact of domestic labor-saving devices. Obes Res. 2003;11(10):1178-81.

4. Drewnowski A. Obesity, diets, and social inequalities. Nutr Rev. 2009;67 Suppl 1:S36-9.

5. Prentice AM, Poppitt SD. Importance of energy density and macronutrients in the regulation of energy intake. Int J Obes Relat Metab Disord. 1996;20 Suppl 2:S18-23.

6. Blundell JE, Macdiarmid JI. Passive overconsumption. Fat intake and short-term energy balance. Ann N Y Acad Sci. 1997;827:392-407.

7. Stallone DD, Brunner EJ, Bingham SA, Marmot MG. Dietary assessment in Whitehall II: the influence of reporting bias on apparent socioeconomic variation in nutrient intakes. Eur J Clin Nutr. 1997;51(12):815-25.

8. Miech RA, Kumanyika SK, Stettler N, Link BG, Phelan JC, Chang VW. Trends in the association of poverty with overweight among US adolescents, 1971-2004. JAMA. 2006;295(20):2385-93.

9. Farshchi HR, Taylor MA, Macdonald IA. Deleterious effects of omitting breakfast on insulin sensitivity and fasting lipid profiles in healthy lean women. Am J Clin Nutr. 2005;81(2):388-96.

10. Deshmukh-taskar PR, Nicklas TA, O’neil CE, Keast DR, Radcliffe JD, Cho S. The relationship of breakfast skipping and type of breakfast consumption with nutrient intake and weight status in children and adolescents: the National Health and Nutrition Examination Survey 1999-2006. J Am Diet Assoc. 2010;110(6):869-78.

11. Bodor JN, Ulmer VM, Dunaway LF, Farley TA, Rose D. The rationale behind small food store interventions in low-income urban neighborhoods: insights from New Orleans. J Nutr. 2010;140(6):1185-8.

12. Singh GK, Siahpush M, Hiatt RA, Timsina LR. Dramatic increases in obesity and overweight prevalence and body mass index among ethnic-immigrant and social class groups in the United States, 1976-2008. J Community Health. 2011;36(1):94-110.

13. Kusuma YS, Babu BV, Naidu JM. Chronic energy deficiency in some low socio-economic populations from South India: relationships between body mass index, waist-hip ratio and conicity index. Homo. 2008;59(1):67-79.

14. Schulz LO, Bennett PH, Ravussin E, et al. Effects of traditional and western environments on prevalence of type 2 diabetes in Pima Indians in Mexico and the U.S. Diabetes Care. 2006;29(8):1866-71.

15. Esparza J, Fox C, Harper IT, et al. Daily energy expenditure in Mexican and USA Pima indians: low physical activity as a possible cause of obesity. Int J Obes Relat Metab Disord. 2000;24(1):55-9.

16. Schulz LO, Bennett PH, Ravussin E, et al. Effects of traditional and western environments on prevalence of type 2 diabetes in Pima Indians in Mexico and the U.S. Diabetes Care. 2006;29(8):1866-71.

17. Buhl KM, Gallagher D, Hoy K, Matthews DE, Heymsfield SB. Unexplained disturbance in body weight regulation: diagnostic outcome assessed by doubly labeled water and body composition analyses in obese patients reporting low energy intakes. J Am Diet Assoc. 1995;95(12):1393-400.

18. Clark D, Tomas F, Withers RT, et al. Energy metabolism in free-living, ‘large-eating’ and ‘small-eating’ women: studies using 2H2(18)O. Br J Nutr. 1994;72(1):21-31.