מחקר סין – אמת או שקר?

0 תגובות
 

מחקר סין – אמת או שקר?

אם עדיין לא נתקלתם במחקר סין, זהו אחד מהמחקרים והספרים שעשו הכי הרבה רעש בתחום שמנסה לקשר תזונה מהחי (ביצים, בשר, חלב) עם סוגים שונים של מחלת הסרטן.

ראשית, הרשו לי להקדים תרופה למכה ולציין מספר דברים:

  1. אני לא עובדת בשביל תעשיית הבשר או החלב. אין לי שותף עשיר לחדר, חבר, הורה, ילד, מאהב, או חתול אשר עובדים בשביל תעשיית הבשר והחלב ששילמו לי כדי לחשוף את קמפבל.
  2. בעקבות רגישויות למזון, אינני צורכת מוצרי חלב, כמו כן אין לי שום סיבה אישית לקדם מוצרים אלו כמזון בריא.
  3. הייתי צמחונית/טבעונית במשך יותר מעשור ולכן אין לי דבר מלבד כבוד למי שבוחר בדרך זו, על אף שאני כבר לא טבעונית. המטרה שלי בניתוח 'מחקר סין', היא לגלות את האמת אודות תזונה ובריאות ללא השפעה של דעות קדומות ודוֹגמות (אידאולוגיות). אין לי שום אג'נדה שברצוני לקדם.

כפי שכבר ציינתי, אני מעלה את הביקורת שלי במאמר זה; זה לא עומד להיות פסטיבל אהדה לכבוד 'מחקר סין', ואף לא אחת מאותן כתבות בעד ונגד מאוזנות. למען האמת קמפבל מעלה מספר נקודות איתן אני מסכימה בלב שלם – בעיקר בפרק ה"למה עוד לא שמעתם על כך?" של הספר, בו קמפבל חושף את האמת אודות תעשיות המדע והתרופות הגדולות. אני מעריצה את הפילוסופיה של קמפבל בנוגע למחקרים בתחום התזונה וחולקת את רגשותיו לגבי הסכנות הטמונות ברדוקציה מדעית. עם זאת, האינטרנט כבר מוצף בביקורות נלהבות לספרו של קמפבל, ואיני מעוניינת להוסיף שבחים מיותרים. מטרתי היא להדגיש את חסרונותיו של 'מחקר סין' ואת השגיאות הפוטנציאליות בפרשנותו של קמפבל לנתונים המקוריים.

באתר אוניברסיטת קורנל (המוסד האקדמי אשר בשיתוף עם אוניברסיטת אוקספורד הוליד את 'מחקר סין'), נתקלתי בסיכום נהדר של מסקנותיו של קמפבל. אף על פי שמאמר זה פורסם מספר שנים לפני יציאתו לאור של 'מחקר סין', הוא מבהיר מספר נקודות אשר מוצגות גם בספר בצורה ישירה ומתומצתת. במאמר זה נתבונן בטיעונים אלו ובמספר טיעונים נוספים מספרו של קמפבל, ונבדוק האם הם עומדים בבדיקה מעמיקה, כולל התבוננות מעמיקה בתגליותיו של קמפבל בנוגע לקזאין.

הבהרה: מאמר זה עומד להיות ארוך. מאוד ארוך. אם אינכם יכולים להקדיש מספיק זמן או תשומת לב, אתם יכולים לרדת לסוף המאמר שם תמצאו סיכום של הדברים באופן פחות אימתני.

הבהרה 2: כל הקורלציות במאמר זה מוצגות כערך המקורי כפול 100 על מנת למנוע שימוש בשברים עשרוניים מוגזמים. קורלציות המסומנות בכוכבית, מסמלות משמעות סטטיסטית, כאשר (ערך p מראה את הסיכוי שהתוצאה מקרית):

* = p<0.05

** = p<0.01

*** = p<0.001

במילים אחרות, ככל שאתם רואים יותר כוכביות, כך אנו בטוחים יותר כי המגמה לגיטימית.

הבהרה 3: מסמכי 'מחקר סין' אשר מוצגים באתרה של אוניברסיטת אוקספורד כוללים את תוצאותיו של 'מחקר סין II', אשר נערך לאחר 'מחקר סין' הראשון. הוא כולל את טאיוואן ומספר מחוזות נוספים בנוסף ל-65 שהוצגו ב'מחקר סין' המקורי, ולכן מספק ממצאים נרחבים יותר. המספרים בהם אשתמש בביקורת זו לקוחים אך ורק מ'מחקר סין' הראשון, כפי שתועדו בספר "Diet, Life-style and Mortality in China".

מתוך מאמר של אוניברסיטת קורנל:

" אפילו עלייה קטנה בצריכה של מזונות שמקורם בחי הראתה קשר לעלייה בסיכון למחלות," כך טען קמפבל בפני סימפוזיון בקונגרס האפידמיולוגיה, תוך שהוא מצביע על מספר קורלציות בעלות משמעות סטטיסטית מנתונים שנאספו במחקרי סין.

 בסדר, מר.קמפבל, בוא נתבונן בקורלציות המדוברות. 

טענה מס' 1 של קמפבל

רמת כולסטרול בפלסמה של 90-170 מיליגרם לדציליטר מקיימת קשר חיובי עם מרבית מקרי המוות כתוצאה מסרטן. רמת כולסטרול בפלסמה מקיימת קשר חיובי עם צריכת חלבון מן החי, וקשר הפוך עם צריכת חלבון מן הצומח.

שום עיוות של המידע כאן. אכן, כולסטרול ב'מחקר סין' הינו בעל קשר משמעותי סטטיסטית למספר סוגי סרטן (אך לא למחלות לב). ואכן, כולסטרול שמועבר בפלסמה מראה קורלציה חיובית לצריכת חלבון מן החי, וקורלציה שלילית לצריכת חלבון מן הצומח.

אך ישנם צדדים נוספים לסיפור.

שימו לב כי קמפבל מצטט רצף של שלושה קשרים: סרטן מתקשר לכולסטרול, כולסטרול מתקשר לצריכת חלבון מן החי, ולכן אנו מסיקים כי סרטן מתקשר לצריכת חלבון מן החי. או אם להסתכל על זה מזווית אחרת: סרטן מתקשר לכולסטרול, כולסטרול מראה קשר הפוך לצריכת חלבון מן הצומח, ולכן ניתן להסיק כי צריכת חלבון מן הצומח מונעת סרטן.

אך אם נתבונן מקרוב ונחפש קשר ישיר בין צריכת חלבון מן החי לבין סרטן, נמצא כי אין שום מגמה חיובית בעלת משמעות סטטיסטית. פשוט כלום. צריכת חלבון מן החי מראה את הקורלציות הבאות לסוגי סרטן שונים:

לימפומה: 18-

סרטן איבר המין הזכרי: 16-

סרטן הרקטום: 12-

סרטן שלפוחית השתן: 9-

סרטן המעי הגס: 8-

לוקמיה: 5-

סרטן הלוע האפי: 4-

סרטן צוואר הרחם: 4-

סרטן הכרכשת (החלק הארוך ביותר במעי הגס – מהצקום לרקטום): 3-

סרטן הכבד: 3-

סרטן הוושט: 2+

סרטן המוח: 5+

סרטן השד: 12+

כפי שניתן לראות מרבית הקורלציות שליליות, עם זאת אף לא אחת בעלת משמעות סטטיסטית. במילים אחרות, הדרך היחידה בה קמפבל יכל להאשים חלבון מן החי, היא באמצעות הכנסת משתנה שלישי- כולסטרול, לתוך המשוואה. אם חלבון מן החי אכן היה הסיבה למחלות הללו, קמפבל היה אמור להיות מסוגל להראות קשר ישיר בין סרטן לבין צריכת חלבון מן החי, אשר היה מראה כי אנשים שצרכו יותר חלבון מן החי היו בעלי סיכוי גבוה יותר לחלות בסרטן.

אך מה בעניין חלבון מן הצומח? חלבון מן הצומח הינו בעל קורלציה שלילית לרמת הכולסטרול בפלסמה. האם הדבר אומר כי ישנה קורלציה בין צריכת חלבון מן הצומח לבין סיכון נמוך יותר לחלות בסרטן? הבה נתבונן בקורלציות בין סוגים שונים של סרטן לבין צריכת חלבון מן הצומח:

סרטן הלוע האפי: **40-

סרטן המוח: 15-

סרטן הכבד:14-

סרטן איבר המין הזכרי: 4-

לימפומה: 4-

סרטן שלפוחית השתן: 3-

סרטן השד: 1+

סרטן הקיבה: 10+

סרטן הרקטום: 12+

סרטן צוואר הרחם: 12+

סרטן הכרכשת: 13+

לוקמיה: 15+

סרטן הוושט: 18+

סרטן המעי הגס: 19+

ישנה קורלציה אחת בעלת משמעות סטטיסטית עם סוג סרטן נדיר שאינו קשור לדיאטה (סרטן הלוע האפי), אך עם זאת ישנן יותר קורלציות חיוביות מאשר עם חלבון מהחי.

למען האמת, כאשר מסתכלים אך ורק על המשתנה "מוות כתוצאה מסרטן", הקשר לחלבון מן הצומח הוא 12+, ואילו עם חלבון מן החי רק 3+. אם כך למה קמפבל קושר צריכה של חלבון מן החי עם סרטן, אך בו זמנית רומז שצריכת חלבון מן הצומח מגנה מפני המחלה?

בנוסף לכך, אמירתו של קמפבל אודות כולסטרול וסרטן לא נוגעת במספר נקודות משמעותיות. מה שקמפבל שוכח לציין הוא שכולסטרול בפלסמה קשור גם למספר משתנים שאינם שייכים לתזונה אשר ידועים כמעלים את הסיכוי לחלות בסרטן – כמו בילהרציה (קורלציה של *34+ עם כולסטרול) וצהבת נגיפית מסוג B -הפטיטיס B (קורלציה של *30+).

לא במקרה, לכולסטרול הקורלציה החזקה ביותר עם סוגי הסרטן הבאים: סרטן הכבד, סרטן הרקטום, סרטן הכרכשת, וסרטן המעי הגס באופן כללי. לרוב, כפי שכתבתי בעבר על בשר וצריכת דגים, בילהרציה וצהבת נגיפית מסוג B הינם שני הגורמים העיקריים למחלות אלו. אם כך, האם זהו כולסטרול גבוה (שנגרם מצריכת מוצרים מן החי) אשר גורם להתפרצות מחלות אלו, או שמא זהו רושם מוטעה, שנגרם מעצם העובדה שאזורים בהם רמות הכולסטרול בקרב בני אדם גבוהות יותר, מכילים גורמי סיכון נוספים? לא ניתן לדעת בוודאות. אך תסכימו איתי שזה נראה מוזר שקמפבל אף פעם לא טרח לציין תרחיש זה כאפשרות.

טענה מס' 2 של קמפבל

סרטן השד קשור לצריכת שומן (אשר מתקשרת לצריכה של חלבון מן החי) וקשור ביחס הפוך לגיל שבו התרחשה לראשונה וסת (נשים אשר מגיעות לבגרות בגיל מוקדם יותר נמצאות בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן השד).

קמפבל צודק בכך שסרטן השד קשור באופן הפוך לגיל הווסת הראשונה – קורלציה של 20-. לא משמעותי מבחינה סטטיסטית, אך בהינתן מה שאנו יודעים על חשיפה הורמונלית וסרטן השד, הדבר בהחלט נשמע הגיוני. בנוסף ישנה קורלציה בין צריכת שומן לבין סרטן השד – קורלציה חסרת משמעות סטטיסטית של 18+ לשומן כאחוז מסך הקלוריות, ו-22+ לצריכת שומן באופן כללי. אבל האם ישנם גורמים נוספים של דיאטה או אורח חיים עם קורלציה דומה או חזקה מאלו? הבה נתבונן בקורלציה בין סרטן השד לבין מספר גורמים נוספים. גורמים המסומנים בכוכבית הינם בעלי משמעות סטטיסטית:

רמת הגלוקוז בדם: **36+

צריכת יין: *33+

צריכת אלכוהול: *31+

צריכת פירות שנתית: 25+

אחוז האוכלוסייה העובד בתעשייה: 24+

הקסאכלורוציקלוהקסן (HCH) במזון: 24+

צריכת עמילן מעובד וסוכר: 20+

צריכת תירס: 20+

צריכת בירה יומית: 19+

צריכת קטניות: 17+

נראה כי סרטן השד עלול להיות קשור לסוכר ולאלכוהול, ואולי להקסאכלורוציקלוהקסן ולסיכונים מקצועיים בעבודה תעשייתית. שוב, למה קמפבל מבליט שומן ממוצרי החי כאשר ישנן קורלציות אחרות חזקות יותר?

כמובן, צריכה של בשר ומוצרי חלב מבעלי חיים שהוזרקו להם הורמונים, עלולה על פי ההיגיון להעלות את הסיכון לחלות בסרטן השד בעקבות חשיפה מוגברת להורמונים, אך זהו אינו בסיס להכללה של כל מוצרי החי כגורמים למחלה זו. בדיוק כפי שקורלציה של 18+ לקלוריות שמקורן בשומן איננה בסיס מוצק להאשמת שומן כגורם סיכון לסרטן השד, בזמן שאלכוהול, סוכר, ועמילן כולם בעלי קורלציה חזקה יותר. (חלבון מן החי עצמו, לפרוטוקול, הינו בעל קורלציה של 12+, פחות מהקורלציה של סרטן השד עם ירקות בהירים, צריכת קטניות, פירות ומספר מזונות נוספים בריאים לכאורה מהצומח.)

טענה מס' 3 של קמפבל

לאנשים הנמצאים בסיכון לסרטן הכבד (למשל, בעקבות זיהום כרוני כתוצאה מווירוס ההפטיטיס B), הגדלת הצריכה של מוצרים מן החי ו/או הגדלת ריכוז הכולסטרול בפלסמה קשורים ברמת סיכון גבוהה יותר לחלות במחלה.

סוף סוף, טענה שעשויה להיות מעניינת! אפילו אם מוצרים מן החי אינם גורמים לסרטן, האם יש ביכולתם לדרבן את התפרצותו בהינתן גורמי סיכון נוספים? הדבר בהחלט יתאים לממצאיו של קמפבל במחקרו על אפלטוקסין וחולדות, בו חלבון הקזאין הגדיל דרמטית את שיעורי הסרטן.

אם כן, הבה נתבונן באזורים בעלי שיעורי ההפטיטיס B הגבוהים ביותר ונבדוק את צריכת המזון באזורים אלו. ב'מחקר סין' אחד מן המשתנים המתועדים הוא אחוז האוכלוסייה באזור מסוים אצלם נמצא אנטיגן להפטיטיס B. הממוצע נע בין 1% ל 29% כאשר הממוצע החשבוני עומד על 13% והחציון על 14%. גם אם ניקח בחשבון רק את האזורים בהם לצורך העניין 18% או יותר מכלל האוכלוסייה נושאים את האנטיגן, נשאר עם מאגר נתונים מוצק לעיין בו.

צריכת מוצרים מן החי באזורים אלו נעה מכמות זעומה של 6.9 גרם ליום עד לכמות מכובדת יותר של 148.1 גרם ליום. טווח רחב מספיק כדי לספק אותנו עם כמות יפה של נקודות מידע. שיעורי התמותה כתוצאה מסרטן הכבד נעים בטווח שבין 5.51 לבין 59.63 אנשים מכל אלף.

שנחקור לעומק מספרים אלו? הנה טבלה של הנתונים בהם השתמשתי:

כאשר אנו ממפים את שיעורי התמותה כתוצאה מסרטן הכבד ואת צריכת המזון מן החי באזורים בהם שיעורי התחלואה בהפטיטיס B גבוהים (18% ומעלה), אנו אמורים לראות את שיעורי התמותה כתוצאה מסרטן הכבד עולים ככל שצריכת המזון מן החי גדלה – או לפחות כך קמפבל טוען. הדבר יצביע על כך שצריכת מזון מן החי אכן מעודדת התפתחות של סרטן. אך הנה מה שאנו באמת מקבלים:

באזורי סיכון אלו לסרטן הכבד, צריכת המזון הכוללת מן החי וסרטן הכבד מקיימים קורלציה של… תופים… 1+.

זה הכל. אחד. לעתים נדירות אנו מקבלים אפס סטטיסטי מושלם בעולם האמתי, אך אחד זה הכי קרוב שיכול להיות לניטרלי. אם נפרק את העסק לסוגים שונים של מוצרים מן החי במקום צריכה כוללת, נקבל את הקורלציות הבאות:

בשר: 7-

דגים: 11+

ביצים: 29-

מוצרי חלב: 19-

במילים אחרות, נראה כי למזון מן החי אין כל השפעה, חיובית או שלילית, על סרטן הכבד באזורים הנגועים בהפטיטיס B.

קמפבל ציין את רמת הכולסטרול בפלסמה כקשורה לסרטן הכבד, מה שמתברר כנכון: הקורלציה בין השניים הינה משמעותית סטטיסטית- 37+. אם כולסטרול באמת היה גורם בצורה כלשהי לסרטן הכבד באזורים הנגועים בהפטיטיס B, היינו מצפים לראות את הקורלציה הנ"ל נשמרת או מתחזקת באזורים בעלי הסיכון הגבוהה שבחנו קודם לכן. אם כן הבה נתבונן שוב ב19 האזורים בעלי מקרי ההפטיטיס B הרבים יחסית שלנו, ונבנה גרף של מקרי המוות כתוצאה מסרטן הכבד כפונקציה של כמות הכולסטרול הכוללת בפלסמה.

בקבוצות הסיכון, הקורלציה בין כמות הכולסטרול הכוללת בפלסמה לבין סרטן הכבד יורדת מ37+ ל8+. עדיין מעט חיובית, אך לא בדיוק מרשיעה.

אם אני הייתי במקומו של קמפבל, הייתי מסתכלת לא רק על חלבון מן החי ועל כולסטרול בהקשר לסרטן הכבד, אלא גם על משתנים אחרים בעלי קורלציה חיובית עם המחלה. למשל, הצריכה היומית של משקאות חריפים הינה בעלת קורלציה של *33+, צריכה כוללת של אלכוהול בעלת קורלציה של *28+, שימוש בסיגריות *27+, צריכה של קדמיום (מתכת כבדה) **38+, צריכה של שמן קנולה *25+, וכן הלאה וכן הלאה… כולם בעלי משמעות סטטיסטית.

למה קמפבל אינו מציין גורמים אלו כסיבות אפשריות לשיעורי סרטן כבד גבוהים יחסית באזורי סיכון? וחשוב מכך, למה קמפבל אינו לוקח בחשבון שרבים מהמשתנים הללו מתקיימים בד בבד עם רמת כולסטרול גבוהה וצריכה של מוצרים מן החי, מה שמקשה לענות על השאלה מה גורם למה?

טענה מס' 4 של קמפבל

מחלות קרדיווסקולריות מתקשרות לצריכה מופחתת של ירקות ירוקים ולריכוז גבוה יותר של אפוליפרוטיאין B ) (apo-B)צורה של מה שמכונה 'כולסטרול רע'), אשר מתקשר לצריכה מוגברת של חלבון מן החי ולצריכה מופחתת של חלבון מן הצומח.

אוקי, במקרה שלפנינו יש לנו ריבוי משתתפים. ראשית, הבה נראה מהן הקורלציות האמתיות בין ירקות ירוקים לבין מחלות קרדיווסקולריות – קשר מעניין, אם טענתו של קמפבל תתברר כאמת.

'מחקר סין' דאג למשתנה זה בשתי דרכים: אחת היא באמצעות סקר תזונה אשר בדק כמה גרם של ירקות ירוקים צורך כל אזור בממוצע ליום, והשנייה באמצעות שאלון אשר בדק כמה פעמים בשנה צרכו התושבים ירקות ירוקים.

סקר התזונה הראה כי צריכה של ירקות ירוקים (גרם/יום) הינה בעלת הקורלציות הבאות:

אוטם שריר הלב ומחלות לב כליליות: 5+

מחלות יתר לחץ דם: 4-

שבץ: 8-

השאלון, הראה כי צריכה שנתית של ירקות ירוקים הינה בעלת הקורלציות הבאות:

אוטם שריר הלב ומחלות לב כליליות: **43-

מחלות יתר לחץ דם: *36-

שבץ: *35-

 

קצת מוזר, לא? כאשר הסתכלנו על הכמות הכוללת של ירקות ירוקים שנצרכו (משקל), קיבלנו רק קשר שלילי חלש לשני מצבים קרדיווסקולריים, וקשר מעט חיובי להתקפי לב (אוטם שריר הלב) ולמחלות לב כליליות. שום דבר מעניין במיוחד. אך כאשר אנו מסתכלים על מס' הפעמים בשנה בהן נצרכו ירקות ירוקים, אנו רואים קשר הפוך הרבה יותר חזק עם כל המחלות הקרדיווסקולריות. ממה נובע ההבדל העצום הזה? למה תדירות היא יותר הגנתית מאשר כמות? מה מסביר את התעלומה הזו?

יתכן שסקר התזונה שנערך ב'מחקר סין' נעשה בצורה גרועה ולא הצליח לעקוב אחר ולהעריך את צריכת הירקות הירוקים לאורך זמן (אכן, אורך הסקר היה שלושה ימים בלבד, אף על פי שכאשר נערך שוב במועד מאוחר יותר הניב תוצאות דומות בכל אזור ואזור). עם זאת, ההסבר יכול להצטמצם גם לכדי מילה אחת: גיאוגרפיה.

הרשו לי להסביר.

האזורים בסין אשר צורכים ירקות ירוקים לאורך כל השנה חיים באקלים ובקו רוחב מסוימים – כלומר אזורים לחים בדרום. המשתנה "כמות הפעמים שירקות ירוקים נצרכים בשנה" הניב קורלציה של ***68- עם צחיחות (המצביעה על אקלים לח), וקורלציה של ***60- עם קו רוחב (המצביע על מיקום דרומי על המפה). אנשים אשר גרים באזורים אלו אולי לא אוכלים הכי הרבה ירקות ירוקים כאשר מדובר על כמות, אך הם כן אוכלים אותם בצורה תדירה, משום שעונת הגידול אצלם היא לאורך כמעט כל השנה.

מנגד, המשתנה "צריכת ירקות ירוקים – גרמים ליום" הינו בעל קורלציה של 16- בלבד עם צחיחות ו-5+ עם קו רוחב, המצביעה על קשר הרבה יותר רופף עם גיאוגרפיה דרומית. אנשים אשר אוכלים כמויות גדולות של ירקות ירוקים אינם בהכרח גרים באקלים המאפשר גידול של ירקות ירוקים לאורך כל השנה, אך כאשר ירקות אלו אכן זמינים, הם אוכלים הרבה מהם. הדבר מקפיץ למעלה את הצריכה הממוצעת ליום, אפילו אם הם סובלים ממספר תקופות בהן ירקות ירוקים אינם נמצאים בתפריט כלל וכלל.

אם ירקות ירוקים בעצמם אכן היו מגנים מפני מחלות לב, כפי שקמפבל נראה כרומז, אנו היינו מצפים לראות את האפקט שלהם גם כאשר מדובר על הכמות הנצרכת וגם כאשר מדובר על תדירות הצריכה. ובכל זאת אזורים אשר צרכו את הכמות הגדולה ביותר של ירקות ירוקים לא הראו פחות מחלות קרדיווסקולריות מהממוצע. מכאן אנו למדים כי כנראה ישנו גורם נוסף, ייחודי לאזורי הדרום הלחים בסין, אשר מעניק הגנה מפני מחלות לב – אך ירקות ירוקים אינם גורם זה.

חלק מהמשתנים העיקריים המזוהים עם אזורי הדרום בסין כוללים צריכה גבוהה של דגים, שימוש מועט במלח, צריכה גבוהה של אורז (וצריכה נמוכה של כל שאר הדגנים, במיוחד חיטה), צריכה מוגברת של בשר, וממדי גוף קטנים יותר (גובה ומשקל נמוכים יחסית. בנוסף, אזורים דרומיים אלו זכו גם לחשיפה אינטנסיבית יותר לאור השמש וכתוצאה מכך ליותר ויטמין D – מרכיב חשוב במניעת מחלות לב.

(רק לשם הפרוטוקול, כחובבת ירקות ירוקים בעצמי, איני מנסה לשלול את יתרונותיהם הבריאותיים – מבטיחה! אני רק רוצה לאפשר ספקנות שווה כלפי כל הטענות, גם אלו שהייתי מעדיפה שימצאו כנכונות.)

בעקרון, השלכתו של קמפבל שירקות ירוקים מתקשרים לירידה במחלות קרדיווסקולריות היא מטעה. ליתר דיוק, אזורים גיאוגרפיים מסוימים מקיימים קורלציה חזקה בין מחלות קרדיווסקולריות (או היעדרן), וצריכת ירקות ירוקים לאורך כל השנה היא רק אינדיקטור לגיאוגרפיה. מכיוון שנדמה כי רק התדירות ולא הכמות עצמה מגנה מפני מחלות לב ושבץ, ניתן לומר ככל הנראה ירקות ירוקים אינם באמת הגורם המונע.

אז זה פחות או יותר מכסה את עניין הירקות הירוקים. מה לגבי המשתנה הבא בטענתו של קמפבל: צורה "רעה" של כולסטרול בשם apo-B?

קמפבל צודק בכך שהוא מציין את הקשר בין אפוליפרוטאין B  (apo-B)לבין מחלות קרדיווסקולריות בנתונים מ'מחקר סין', קשר אשר מוכר בקהילה הרפואית כיום. אלה הקורלציות בין השניים:

אוטם שריר הלב ומחלות לב כליליות: **37+

מחלות יתר לחץ דם: *35+

שבץ: *35+

בנוסף הוא צודק גם לגבי הקשר השלילי בין apo-B לבין חלבון מן הצומח, שהוא *37-, כמו גם לגבי הקשר החיובי בין apo-B לבין חלבון מן החי, שהוא *25+ עבור חלבון שאינו בא מדגים, ו16+ עבור חלבון שמקורו בדגים. כך שמבחינה טכנית, טענתו של קמפבל (חוץ מעניין הירקות הירוקים) היא לגיטימית בהחלט.

עם זאת, אלו הן ההשלכות של טענה זו אשר מטעות. מטענתו של קמפבל, נראה כי בסופו של דבר חלבון מן החי קשור למחלות קרדיווסקולריות, וחלבון מן הצומח מגן מפניהן, וapo-B הוא בסך הכל אינדיקטור משני. אך האם טענה זו עומדת במבחן המציאות? הנתונים לפניכם:

קורלציות בין חלבון מן החי לבין מחלות קרדיווסקולריות:

אוטם שריר הלב ומחלות לב כליליות: 1+

מחלות יתר לחץ דם: 25+

שבץ: 5+

 

קורלציות בין חלבון מדגים לבין מחלות קרדיווסקולריות:

אוטם שריר הלב ומחלות לב כליליות: 11-

מחלות יתר לחץ דם: 9-

שבץ: 11-

 

קורלציות בין חלבון מן הצומח לבין מחלות קרדיווסקולריות (מתוך "סקר מזון" שבוצע ב'מחקר סין'):

אוטם שריר הלב ומחלות לב כליליות: 25+

מחלות יתר לחץ דם: 10-

שבץ: 3-

קורלציות בין חלבון מן הצומח לבין מחלות קרדיווסקולריות (מתוך "ניתוח הרכב מזון" שבוצע ב'מחקר סין'):

אוטם שריר הלב ומחלות לב כליליות: 21+

מחלות יתר לחץ דם: 0

שבץ: 12+

 

תראו תראו! נראה כי חלבון שמקורו בדגים מגן בצורה חלשה מפני מחלות קרדיווסקולריות למרות הכל; חלבון מן החי שמקורו לא בדגים הינו ניטראלי כלפי מחלות לב כליליות/ התקפי לב ושבץ אך קשור חיובית למחלות יתר לחץ דם; ואילו חלבון מן הצומח הינו בעל קורלציה די חזקה להתקפי לב ומחלות לב כליליות. ('מחקר סין' תיעד שני משתנים שקשורים לחלבון מן הצומח: אחד מתוך ניתוח במעבדה של מאכלים אשר נצרכים בכל אזור, והשני מתוך סקר הרגלי תזונה שחולק לתושבים בכל אזור). כמובן, אין כאן חלוקה רחבה בין אפקטים של חלבון מן החי לעומת חלבון מן הצומח. אם כבר, חלבון שמקורו בדגים נראה בעל ההשפעות המונעות הכי חזקות מהחבורה. לא פלא שקמפבל היה צריך להוסיף משתנה שלישי על מנת להשמיץ את החלבון מן החי ולהלל את החלבון מן הצומח: בבדיקה ישירה, השניים נמצאים בקרב צמוד.

אם הנכם תוהים לגבי הקשר בין חלבון מן החי לבין מחלות יתר לחץ דם, דרך אגב, הקשר למעשה מוחזק אך ורק ע"י מוצרי חלב. לפניכם קורלציות אינדיבידואליות בין סוגים ספציפיים של מזונות מן החי לבין מחלות יתר לחץ דם:

חלב ומוצריו: **30+

ביצים: 28-

בשר: 4-

דגים: 14-

 

בכל אופן, קמפבל מציין בצורה מדויקת כי ישנה קורלציה חיובית בין apo-B לבין מחלות קרדיווסקולריות. אך לרמוז שחלבון מן החי עלול להיות גורם למחלות אלו – ושירקות ירוקים או חלבון מן הצומח מונעים אותן – זה מפוקפק במקרה הטוב. אילו משתנים גורמים הן לapo-B והן למחלות קרדיווסקולריות לעלות יד ביד? זו השאלה שאנו צריכים לשאול.

טענה מס' 5 של קמפבל

סרטן המעי הגס מראה באופן עקבי קשר הפוך עם צריכה של 14 חלקים שונים של סיבים תזונתיים (למרות שרק אחד מהם הינו בעל חשיבות סטטיסטית). סרטן הקיבה מראה קשר הפוך לצריכת ירקות ירוקים, ריכוז בטא-קרוטן בפלסמה וויטמין C שמקורו במזון מן הצומח.

טענה זו מתאימה לאמונה הרווחת שסיבים שומרים על הבריאות של המעי הגס. וכזוללת צמחים, אני מקווה שהיא נכונה – אך זוהי אינה סיבה לא להעמיד טענה זו בפני בחינה ביקורתית. לפניכם הנתונים אודות הקשר בין סיבים תזונתיים לבין סרטן המעי הגס כפי שהוצגו ב'מחקר סין':

צריכה כוללת של סיבים: 3-

צריכה כוללת של NDF (Neutral Detergent Fiber): 13-

צריכה של חצי-תאית (Hemi-Cellouse): 10-

צריכת תאית: 13-

צריכת שאריות ליגנין לאחר הסרת קוטין: 9-

צריכת קוטין: 14-

צריכת עמילן: 1-

צריכת פקטין: 3+

צריכת רמנוז: *26-

צריכת פוקוז: 2+

צריכת אראבינוז: 18-

צריכת קסילוז: 15-

צריכת מנוז: 13-

צריכת גלקטוז: 24-

איזו הפתעה, אני מסכימה עם קמפבל! כל הסיבים למעט שניים הראו קשר הפוך עם סרטן המעי הגס. החלק הראשון של טענה זו עבר את המבחן בהצלחה.

… אך זה עדיין מוקדם מדי מכדי לחגוג. צריכה של סיבים תזונתיים הינה בעלת קורלציה שלילית גם עם בילהרציה, סוג של מחלה טפילית. נסו לחפש בגוגל "schistosomiasis and colorectal cancer". אתם תקבלו יותר תוצאות רלוונטיות מאשר תספיקו לקרוא. ארחיב על נושא זה בעוד מספר פסקאות, לכן התאזרו בסבלנות – אך בינתיים אציין שני דברים:

  1. בילהרציה הוא סימן מקדים מאוד חזק לסרטן המעי הגס ולסרטן הרקטום, יותר מכל משתנה אחר אשר נבדק ב'פרויקט סין' (בעל קורלציה של 89+ עם סרטן המעי הגס).
  2. שני סוגי הסיבים היחידים שאינם נמצאו כמגנים מפני סרטן המעי הגס (פקטין ופוקוז), הינם גם בעלי הקשר הכי ניטראלי לבילהרציה (1+ ו 5- בהתאמה – בזמן שסיבים אחרים הראו קשרים שנעים בין 9- ו 27- ). בכל המקרים שנבדקו, הקורלציה בין סיב תזונתי מסוים לבין סרטן המעי הגס, הייתה מקבילה לקורלציה של אותו הסיב עם בילהרציה.

במילים אחרות: האם אלו הם הסיבים אשר מגנים מפני סרטן המעי הגס, או שמא זו העובדה שהאזורים שצרכו את הכמות הרבה ביותר של סיבים תזונתיים היו גם בעלי השיעור הנמוך ביותר של סובלים מבילהרציה?

לפי דעתי, צעד חכם יהיה להפריד בין המשתנים הללו, לפני שמכריזים על סיבים תזונתיים כגורם מונע לסרטן המעי הגס בהסתמך על הנתונים שנאספו ב 'מחקר סין'.

ישנם מחקרים שנערכו מחוץ ל'פרויקט סין' אשר מציעים כי סיבים תזונתיים אכן תורמים לבריאות המעי הגס, אך השערה זו לרוב מתמוססת לאחר שהחוקרים מכניסים גורמי סיכון תזונתיים אחרים, כמו בניתוח משולב זה של מחקרים אודות סרטן המעי הגס אשר פורסם בכתב עת של איגוד הרפואה האמריקני [12]. שורה תחתונה: זהו אף פעם לא רעיון טוב לחפש אחר מגמה/מסקנה מסוימת רק משום שאנו מאמינים כי היא צריכה להתקיים. שרשרת של הטיות אישור (הנטיה לפרש מידע באופן שתומך בהשערותינו / אמונותינו, תוך מתן תשומת לב פחותה לאפשרויות חלופיות) היא בהרבה מקרים הסיבה להיווצרותם ולקיומם של מיתוסים בתחום התזונה. סיבים תזונתיים עשויים להיות בעלי תרומה לבריאות המעי הגס – אך אל לנו לגשת לנתונים שבידינו בציפייה למצוא שהדבר הינו נכון – אחרת אנו עלולים לפספס גורמים משפיעים חשובים אחרים.

כעת, נבחן את החלק השני של טענתו של קמפבל: סרטן הקיבה מראה קשר הפוך לצריכת ירקות ירוקים, לריכוז בטא-קרוטן בפלסמה ולוויטמין C שמקורו במזון מן הצומח.

האם זוהי הערכה צודקת? הבה נבדוק. לפניכם הקורלציה בין סרטן הקיבה לבין כל אחד מן המשתנים הללו:

צריכה יומית של ירקות ירוקים: 5+

כמות הפעמים בשנה שנצרכו ירקות ירוקים: **35-

ריכוז בטא-קרוטן בפלסמה: 14-

ריכוז ויטמין C בפלסמה: 13-

נראו כי אנו שוב עומדים מול פרדוקס הירקות הירוקים. האנשים בעלי הגישה לירקות ירוקים לאורך כל השנה סובלים מכמות נמוכה יותר של מקרי סרטן הקיבה, אך אלו שאוכלים כמות גדולה יותר של ירקות ירוקים בסה"כ אינם מוגנים מפני המחלה. שוב, אציע כי גורם גיאוגרפי ייחודי לאזורים בהם גדלים ירקות ירוקים לאורך כל ימות השנה משחק כאן תפקיד חשוב.

בנוגע לריכוזי בטא-קרוטן וויטמין C בדם, אכן מתקיים קשר הפוך לסרטן הקיבה. עם זאת, קשרים אלו אינם משמעותיים סטטיסטית, ובנוסף אינם גבוהים באופן כללי: 14- ו-13-, בהתאמה. 

טענה מס' 6 של קמפבל:

מחלות מערביות, במצטבר, הינן בעלות קורלציה משמעותית עם ריכוזים עולים של כולסטרול בפלסמה, אשר בתורם קשורים לצריכה עולה של מזון מן החי.

מספרו, אנו יודעים שקמפבל מתייחס כאל מחלות מערביות למחלות לב, סוכרת, סרטן המעי הגס, סרטן השד, סרטן הקיבה, לוקמיה וסרטן הכבד. ואכן, המשתנה "כמות כוללת של כולסטרול" מקיים קורלציה חיובית עם רבות ממחלות אלו:

אוטם שריר הלב ומחלות לב כליליות: 4+

סוכרת: 8+

סרטן הכרכשת: **44+

סרטן הרקטום: *30+

סוגים שונים של סרטן המעי הגס: **33+

סרטן השד: 19+

סרטן הקיבה: 17+

לוקמיה: *26+

סרטן הכבד: *37+

אולי באופן מעט מפתיע, כולסטרול הינו בעל קורלציות חלשות רק עם מחלות לב וסוכרת – חלשות יותר, למען האמת, מאשר הקורלציה של מחלות אלו עם צריכת חלבון מן הצומח ( 25+ ו-12+, בהתאמה.) אך נעזוב את הנקודה הזאת בצד בינתיים. בינתיים, בואו נתמקד במחלות בעלות המשמעות הסטטיסטית, אשר כוללות את כל הסוגים של סרטן המעי הגס והחלחולת, לוקמיה, וסרטן הכבד. (אף על פי שסרטן הקיבה סווג ע"י קמפבל כ"מחלה מערבית", דרך אגב, סין הינה בעלת שיעורים גבוהים בהרבה של מחלה זו מכל מדינה מערבית. למעשה, מחצית ממקרי המוות בכל שנה כתוצאה מסרטן זה הינם בסין.)

ראשית, נצלול למעמקיה החשוכים של מערכת העיכול ונתחיל עם סרטן המעי הגס והחלחולת.

ממה קמפבל מתעלם בכל הנוגע לסרטן המעי הגס ולכולסטרול

כפי שציינתי קודם לכן, בילהרציה הינה גורם סיכון משמעותי להתפתחות סרטן המעי הגס וסרטן הרקטום. בנתונים מ'מחקר סין', בילהרציה הינה בעלת קורלציה של ***89+ עם סרטן המעי הגס והחלחולת. כן, 89, גבוהה יותר מכל 367 המשתנים האחרים שתועדו.

זה, גבירותי ורבותי, מה שאנו קוראים לו קורלציה חיובית

במקרה, גם כולסטרול מקיים קורלציה חיובית עם בילהרציה, בשיעור משמעותי סטטיסטית של *34+

בעקרון, מה שזה אומר זה שבאזורים בהם רמת הכולסטרול הייתה גבוהה – מסיבה כלשהי – גם שכיחות מקרי הבילהרציה הייתה גבוהה. קשה לומר ממה נובע קשר זה, אך סביר להניח שלשני המשתנים הללו היה משתנה שלישי משותף, כמו מי שתייה מזוהמים למשל, או מקור חשיפה אחר לבילהרציה.

מכאן, זה לא אמור להיות מפתיע במיוחד שכולסטרול גבוה הינו בעל קורלציה לשיעור גבוה יותר של סרטן המעי הגס והחלחולת (*33+):

בבירור, עלינו להתייחס לשלושה משתנים שונים הקשורים זה בזה: כולסטרול כללי, סרטן המעי הגס והחלחולת ובילהרציה. האם זהו הכולסטרול הגבוה אשר מעלה את הסיכוי לפתח סרטן במעי הגס או בחלחולת, או שמא זוהי השפעתה של הבילהרציה אשר מטעה אותנו?

על מנת לפענח את התעלומה, הבה נבדוק את הקשר בין כולסטרול לבין שיעורי סרטן המעי הגס והחלחולת באזורים בעלי אפס מקרים של בילהרציה. אם כולסטרול הינו אכן גורם להתפתחות סרטן המעי הגס והחלחולת, אזי שיעורי הסרטן באזורים אלו אמורים לעלות ככל שרמת הכולסטרול הכללי עולה.

 

הגרף הנ"ל מציג קורלציה של 13+. עדיין חיובית, אך לא משמעותית מבחינה סטטיסטית, וירידה משמעותית מהקורלציה המקורית *33+. אכן נראה כי בילהרציה מעלה את הקורלציה בין כולסטרול לבין סרטן המעי הגס והחלחולת – משהו שקמפבל אף פעם לא לקח בחשבון. האם רמת הכולסטרול בדם עדיין מהווה גורם סיכון? יתכן, אך אנו זקוקים ליותר נתונים על מנת לקבוע האם הקשר 13+ נשאר או שמא ישנם גורמים נוספים במערכת. למשל, צריכת בירה הינה גורם נוסף אשר מקיים קורלציה חיובית עם כולסטרול כללי מחד (*32+) ועם סרטן המעי הגס מאידך (**40+). אם נוריד את שלושת האזורים שצורכים את הכמות הגדולה ביותר של בירה מהמשוואה, הקשר בין כולסטרול לסרטן המעי הגס יורד ל9-.

מבינים עד כמה מערכת היחסים בין המשתנים השונים עלולה להיות מסובכת ומטעה? 

ממה קמפבל מתעלם בכל הנוגע ללוקמיה ולכולסטרול

 ה"מחלה המערבית" הבאה בתור היא לוקמיה, בעלת קורלציה חיובית ומשמעותית סטטיסטית עם כולסטרול כללי (*26+). (אף על פי שנרמז לנו שצריכת מוצרי מזון מן החי מעלה את הסיכוי לחלות בלוקמיה, כדאי לציין שצריכה של חלבון מן החי עצמו הינה בעלת קורלציה של 5- עם לוקמיה, בעוד שהקורלציה בין מחלה זו לבין צריכה של חלבון מן הצומח היא 15+. אבל בואו לא "נכנס" לטענה זו אלא נתמקד בתפקידו של הכולסטרול בלבד).

אם תזכרו בכתבה אודות דגים ומחלות ב'מחקר סין', לוקמיה הינה בעלת קורלציה חזקה עם עבודה תעשייתית (**53+), ובעלת יחס הפוך לעבודה בחקלאות (**53-). אף על פי שיתכן כי הסיבה היא תזונתית, ישנה סבירות שהאשמה נופלת על סיכון מקצועי – כמו למשל חשיפה לבנזין, שהיא גורם מרכזי וידוע להתפתחות לוקמיה בקרב עובדי תעשייה ובתי זיקוק בסין. וראה זה פלא, גם כולסטרול הינו בעל קורלציה חזקה לעבודה תעשייתית (**45+), ונמצא ביחס הפוך לעבודה בחקלאות (**46-). אם גורם הקשור לתעשייה מעלה את הסיכוי ללוקמיה, זו יכולה מאוד בקלות להראות כקורלציה עם כולסטרול. כיצד נוכל לדעת האם זהו המקרה?

ננסה לבדוק מהי הקורלציה בין לוקמיה לכולסטרול רק באזורים בהם כמות התושבים העובדים בתעשייה נמוכה. אם הכולסטרול עצמו מעלה את הסיכויים ללוקמיה, עלינו לראות כי המגמה החיובית נשארת. עפ"י הנתונים מ'מחקר סין' אחוז האוכלוסייה העובד בתעשייה נע בין 1.1% ל 41.3%, לכן בואו ננסה להסתכל על האזורים בהם אנו יורדים מתחת ל10%:

באזורים בהם אחוז נמוך מן האוכלוסייה עובד בתעשייה, הקורלציה בין כולסטרול לבין לוקמיה קרובה לניטראלית – 4+ בלבד. כפי שניתן לראות, זוהי מגמה מרשיעה בקושי. ואם הנכם תוהים, האם כולסטרול גבוה יכול להעלות את הסיכוי לחלות בלוקמיה בקרב אוכלוסייה שכבר נמצאת בסיכון, גם הפעם זה אינו המקרה: בבדיקה של האזורים בהם אחוז התושבים העובדים בתעשייה הינו 20% או יותר, סביר להניח כאלו שנחשפו לכמות הגבוהה ביותר של כימיקלים כגון בנזין, הקורלציה בין כולסטרול ללוקמיה הייתה מעט שלילית – 3-.

ממה קמפבל מתעלם בכל הנוגע לסרטן הכבד ולכולסטרול

אני אומנם לא טבעונית, אך זה לא אומר שאני אוהבת להכות סוסים מתים. במקום לטחון מחדש את הניתוח שהוצג תחת טענה מס' 3 של קמפבל, אני פשוט אחזור על כך שכולסטרול אינו מקיים קורלציה משמעותית עם סרטן הכבד כאשר מחלקים את הנתונים לקבוצות נפרדות: אזורים בעלי שיעור הפטיטיס B גבוה ואזורים בעלי שיעור הפטיטיס B נמוך.

מתוך עמ' 104 בספרו של קמפבל:

שיעורי סרטן הכבד גבוהים מאוד באזורים הכפריים של סין, גבוהים במיוחד באזורים מסוימים. מה הסיבה לכך? האשם העיקרי כך נדמה הוא זיהום כרוני בנגיף ההפטיטיס B (HBV), …

…אך יש עוד. בנוסף לכך שהנגיף [הפטיטיס B] מהווה גורם לסרטן הכבד בסין, נראה כי גם התזונה משחקת תפקיד מפתח. כיצד אנו יודעים זאת? רמת הכולסטרול בדם הייתה הרמז העיקרי. סרטן הכבד מקיים קשר חזק עם עלייה ברמת הכולסטרול בדם, ואנו יודעים שמוצרי מזון מן החי אחראים לעלייה ברמת הכולסטרול.

קמפבל מחבר את כל הנקודות, אך הוא מפספס אחת נורא חשובה. אכן, הפטיטיס B מקיים קשר חזק עם סרטן הכבד. ואכן, כולסטרול קשור לסרטן הכבד. אך מה שקמפבל שוכח לציין הוא שכולסטרול קשור גם לנגיף ההפטיטיס B. במילים אחרות, בני אדם בעלי כולסטרול גבוה נמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בסרטן הכבד מאשר בני אדם בעלי כולסטרול נמוך – אך זה לא בגלל התזונה שלהם.

בנוסף לשיעורים גבוהים יותר של הפטיטיס B, באזורים בעלי רמות כולסטרול גבוהות יותר היו גורמי סיכון נוספים, כמו צריכת בירה, אשר גם היא מעלה את הסיכויים לחלות בסרטן הכבד. על אף טענותיו של קמפבל, הכולסטרול עצמו אינו נראה כמעלה משמעותית את הסיכויים לחלות בסרטן הכבד בקרב אוכלוסיות בסיכון.

בהתחשב במחקרו של קמפבל על קזאין ובתצפיות קודמות על כך שילדים בפיליפינים אשר צרכו חלבון מן החי סבלו מיותר מקרים של סרטן הכבד, אני תוהה האם קמפבל ניגש לביצוע 'מחקר סין' בציפייה לתוצאה מסוימת. בתוך אוסף נתונים ענק של 8,000 קורלציות משמעותיות מבחינה סטטיסטית, אפילו קמצוץ של הטיית אישור עלול לגרום למישהו למצוא מגמה מסוימת, אפילו אם היא לא באמת נמצאת שם.

דוגמה להטיה ב'מחקר סין'

משקל גוף, הקשור לצריכה של חלבון מן החי, הראה קשר לסרטן ולמחלות לב כליליות. נראה כי להיות גדול יותר, וככל הנראה טוב יותר, מגיע עם מחיר מאוד כבד. (עמ' 102).

צריכה מוגברת של חלבון נמצאה כקשורה לממדי גוף גדולים יותר,… עם זאת, תופעה זו יוחסה בעיקר לחלבון מן הצומח, משום שהוא מהווה 90% מצריכת החלבון הכוללת בקרב תושבי סין. (עמ' 103).

בואו נקרא בין השורות. קמפבל טוען כאן שני דברים, בהפרש של כמה פסקאות:

ראשית שמשקל גוף קשור לסרטן ולמחלות לב, ושנית שממדי הגוף בסין אינם קשורים רק לצריכה מוגברת של חלבון מן החי, אלא גם לצריכה מוגברת של חלבון מן הצומח. למעשה, הקשר לצריכה מוגברת של חלבון מן הצומח, חזק יותר מהקשר לצריכה מוגברת של חלבון מן החי.

ולמרות זאת, ניתן לראות כי קמפבל מדגיש רק את החלבון מן החי בקשר שבין משקל גוף, לסרטן ולמחלות לב. אם הוא היה נדרש לתאר את הנתונים ללא הטיה, אמירתו הראשונה של קמפבל הייתה כזו:

משקל גוף, הקשור לצריכה של חלבון מן החי ומן הצומח, הראה קשר לסרטן ולמחלות לב כליליות.

אולי העורך שלו פשוט התעלם מהשמטה זו? מיד לאחר מכן, קמפבל מציין:

אך החדשות הטובות הן שצריכה מוגברת של חלבון מן הצומח הראתה קשר הדוק לגובה ולמשקל גוף. גדילה קשורה לחלבון באופן כללי וגם חלבון מן החי וגם חלבון מן הצומח נמצאו כיעילים! (עמ' 102).

חכו דקה. אלה חדשות טובות? קמפבל לא אמר הרגע שלהיות גדול יותר מגיע עם "מחיר מאוד כבד" ושזה קשור ל"סרטן ומחלות לב כליליות"? למה ממדי גוף גדולים הם דבר רע כשזה נוגע לחלבון מן החי, ודבר טוב כשזה נוגע לחלבון מן הצומח?

 

האם צריכה מופחתת של מזון מן החי פירושה אורח חיים בריא יותר?

בני אדם אשר צרכו את הכמות הגדולה ביותר של מזון מן החי פיתחו גם את הכמות הגדולה ביותר של מחלות כרוניות. אפילו צריכה קטנה יחסית של מזון מן החי קושרה להשפעות שליליות. בני אדם אשר צרכו את הכמות הגדולה ביותר של מזון מן הצומח היו גם הבריאים ביותר ונטו להימנע ממחלות כרוניות.

ציטוט חוזר ונשנה זה מתוך 'מחקר סין' משכנע, אך האם הוא נכון? בהסתמך על הנתונים שהוצגו לעיל, זו נראית מסקנה בלתי סבירה – אך בוא ננסה פעם נוספת לראות האם טענה זו יכולה להיות ברת תוקף.

לצורך המחשה, הבה נתבונן בחמשת האזורים בסין בעלי הצריכה הנמוכה ביותר של חלבון מן החי ונשווה אותם לחמשת האזורים בעלי הצריכה הגבוהה ביותר של חלבון מן החי. אוסף נתונים שמכיל עשרה אזורים לא יניב כמובן שום מסקנות בטוחות, ואני גם לא אתייחס אליו כאל מדגם מייצג של נתוני 'מחקר סין'. אך מכיוון שצריכת החלבון מן החי באזורים הנבדקים נעה בין 0 גרם* לכמעט 135 גרם ביום, עלינו לראות ניגוד מוחלט בין האזורים הכמעט טבעוניים לבין האזורים אשר אוכלים כמות גדולה יותר בצורה ניכרת של מזון מן החי. בהנחה כמובן ש"אפילו צריכה קטנה יחסית של מזון מן החי" תביא למחלות.

*האזור בוא נצרכו בממוצע 0 גרם חלבון ליום לא היה טבעוני לגמרי, אך הצריכה השנתית של מזון מן החי הייתה נמוכה מספיק כדי שהצריכה היומית הממוצעת תהיה קטנה מ0.01 גרם ליום.

לפניכם האזורים בהם אשתמש. החמישייה הראשונה הינה האזורים הכמעט טבעוניים; החמישייה השנייה הינה הצרכנים הגדולים ביותר של מזון שמקורו בבעלי חיים. בשתי הקבוצות, היה עלי להוריד אזור שנמצא בחמישייה הראשונה בעקבות מחסור בנתונים אודות משתני תמותה (תיעוד משובש, עפ"י מחברי הספר "דיאטה, אורח-חיים, ותמותה בסין") והחלפתי אותו באזור שישי שבו צריכת החלבון מן החי הייתה כמעט זהה לחלוטין, הבדל של כמה מאיות הגרם.

למטה ניתן לראות את שמות האזורים, וכן ערכים של צריכה יומית של חלבון מן החי, אחוז הקלוריות שמקורן בשומן וצריכה יומית של סיבים תזונתיים (למקרה ששני המשתנים האחרונים גם מעניינים אתכם).

על מנת לתת לכם מושג חזותי של הכמויות הללו, 135 גרם של חלבון מן החי הם 22 ביצים בינוניות ליום, 24 גרם חלבון מן החי הינם 4 ביצים בינוניות ליום, 12 גרם הם שתי ביצים, ו9 גרם שווים לביצה וחצי. כמובן, זהו טווח רחב אפילו בין הצרכנים הגדולים ביותר של חלבון מן החי. לכן, האזורים בעלי צריכת החלבון הגבוהה ביותר ( (Tuoli-ו XIanghuang qiעשויים להיות החשובים ביותר לבדיקה בהשוואה לאזורים הכמעט טבעוניים.

צריכת חלבון מן החי לפי אזור:

לצורך השוואה, מספר ערכים תזונתיים נוספים:

וכעת, שיעורי התמותה מגורמים שונים (מתוך 1000 אנשים). אחסוך מכם את פרשנותי ופשוט אראה לכם את הגרפים, אשר אמורים לדבר בעד עצמם. זכרו, חמשת העמודות השמאליות ביותר הן האזורים הכמעט-טבעוניים שלנו, וחמשת העמודות הימניות ביותר הן הצרכניות הגדולות ביותר של מזון מן החי.

כפי שניתן לראות, שיעורי התמותה בשתי הקבוצות (כמעט-טבעוניים וצרכני מזון מן החי) די דומים, כאשר הקבוצה שצרכה מזון מן החי מובילה במקרים מסוימים (תמותה מסוגי סרטן שונים, אוטם שריר הלב, מחלות מוחיות ונוירולוגיות, לימפומה וסרטן צוואר הרחם). השוואה זו אולי אינה בעלת השפעה מדעית בשל גודל המדגם הקטן, אך היא כן מפוררת בצורה די בוטה את השערתו של קמפבל:

בני אדם אשר צרכו את הכמות הגדולה ביותר של מזון מן החי פיתחו גם את הכמות הגדולה ביותר של מחלות כרוניות… בני אדם אשר צרכו את הכמות הגדולה ביותר של מזון מן הצומח היו גם הבריאים ביותר ונטו להימנע ממחלות כרוניות.

חטאי השמטת הפרטים

אולי מטרידות יותר מסילוף העובדות ב'מחקר סין', הן העובדות שקמפבל לא מציין.

מדוע קמפבל מאשים מזון מן החי בגרימת מחלות קרדיווסקולריות (קורלציה של 1+ לחלבון מן החי ו 11- לחלבון מדגים), אך שוכח לציין כי לקמח חיטה קורלציה של 67+ עם התקפי לב ומחלות לב כליליות, ולחלבון מן הצומח קורלציה של 25+ עם מחלות אלו?

אם כבר בחיטה עסקינן, למה קמפבל אינו מציין גם את הקורלציות האסטרונומיות שלה למחלות שונות: 46+ עם סרטן צוואר הרחם, 54+ עם מחלות יתר לחץ דם, 47+ עם שבץ, ו41+ עם מחלות דם ואיברים יוצרי דם, והקשר שציינתי קודם לכן של 67+ עם התקפי לב ומחלות לב כליליות? (אף אחת מהקורלציות הנ"ל גם אינה נקשרת לשום גורם מעלה סיכון).

מדוע קמפבל מתעלם מתושביה המיוחדים של תואולי (Tuoli) שתועדו ב'מחקר סין', אשר צורכים פי שתיים יותר חלבון מן החי מהאמריקאי הממוצע (כולל 0.9 ק"ג מוצרי חלב המלאים בקזאין ליום) – ולמרות זאת אינם מציגים שיעורים גבוהים יותר של אף אחת מהמחלות שקמפבל מייחס למזון מן החי?

מדוע קמפבל מדגיש את הקשר בין כולסטרול לסרטן המעי הגס והחלחולת (33+) אך אינו מציג את הקשר החזק יותר בין ירקות ים (קומבו/נורי ואצות למיניהן) לבין סרטן המעי הגס והחלחולת (76+)? (עבור כל חוקר באשר הוא, עובדה זו בלבד אמורה להוות נורה אדומה לחיפוש אחר משתנה עקיף אשר יוצר קורלציות מטעות, אשר במקרה זה הוא בילהרציה).

מדוע קמפבל שוכח לציין כי צריכה של חלבון מן הצומח מקיימת קורלציה חיובית עם ה"מחלות המערביות" שהוא מייחס לכולסטרול – כולל 19+ עם סרטן המעי הגס והחלחולת, 12+ עם סרטן צוואר הרחם, 15+ עם לוקמיה, 25+ עם אוטם שריר הלב ומחלות לב כליליות, 12+ עם סוכרת, 1+ עם סרטן השד, ו10+ עם סרטן הקיבה?

כמובן ששאלות אלה הן רטוריות בגדול. חלק קטן בלבד מהספר "מחקר סין" אכן מדבר על מחקר סין, וקמפבל ישב לכתוב ספר נגיש לכולם – לא דיון ממצא של כל קורלציה אפשרית שצוות המחקר שלו מצא. עם זאת, נראה כי קמפבל פספס או התעלם ממספר נקודות חשובות בהבחנתו בין הנושאים התזונתיים השולטים בנתונים מתוך 'פרויקט סין'.

מה בנוגע לקזאין?

יחד עם מגמות שלוקטו מתוך 'פרויקט סין', קמפבל מספר על הקשר המדהים שהוא מצא בין קזאין (חלבון חלב) לבין סרטן במחקרו על חולדות מעבדה. עפ"י קמפבל, קזאין "נמצא בעל השפעה רבה כל כך שהיינו יכולים לגרום או להפסיק התפתחות של סרטן פשוט באמצעות שינוי הכמות הנצרכת" (מתוך עמ' 5 ב"מחקר סין"). לחלבון חיטה או סויה לא הייתה השפעה דומה.

ממצא זה הוא ללא ספק מרתק. ממצא זה דורש לכל הפחות, מחקרים נוספים בנוגע לבטיחותו של תיסוף קזאין בבני אדם, בייחוד בקרב מפתחי גוף, אתלטים ואחרים אשר משתמשים בקזאין מבודד להתאוששות השרירים. לרוע המזל, קמפבל מסיק ממחקר זה מסקנות שהן הרבה מעבר לגבולות ההיגיון: הוא מסיק כי כל סוגי החלבון שמקורם בבעלי חיים הינם בעלי תכונות מקדמות סרטן דומות לאלו של הקזאין בבני אדם, ולכן עדיף לנו להיות טבעונים. טענה זו נשענת על מס' השערות חסרות ביסוס:

  1. המנגנון שמוביל לקשר קזאין-סרטן הנ"ל זהה בבני אדם ובחולדות מעבדה.
  2. קזאין מעודד סרטן לא רק בצורתו המבודדת, אלא גם בצורתו המקורית במזון (בשילוב עם חומרי חלב אחרים כגון מי גבינה, ביו פפטידים, חומצה לינולאית מצומדת (CLA), מינרלים וויטמינים, שנראה כי לחלקם תכונות אנטי-סרטניות).
  3. אין שום הבדלים בין קזאין לסוגי חלבון אחרים שמקורם בבעלי חיים, אשר עשויים להביא להשפעות שונות על התפתחות סרטן / היווצרות גידולים.

קמפבל אינו מציג שום עדות משכנעת לכך שהטענות הנ"ל נכונות. אומנם, ישנן מספר נקודות דמיון בין חילוף החומרים שלנו לבין זה של חולדות, ולכן על מנת לשקול את האפשרות שטענות 2 ו-3 ברות תוקף, נניח שההשפעה של קזאין על חולדות מעבדה, זהה להשפעתו על בני אדם.

כיצד קמפבל מסוגל להצדיק הכללה של השפעותיו של הקזאין לכל סוגי החלבון מן החי? חלק גדול מכך מבוסס על מחקר שהוא עזר לבצע [1].

במחקר זה קמפבל וצוותו מצאו כי חולדות אשר נחשפו לאפלטוקסין וניזונו מסייטן הציגו התפתחות פחותה של סרטן מאשר חולדות שניזונו מכמות דומה של קזאין. אבל קבלו את זה: כאשר ליזין (חומצת האמינו המגבילה בחיטה), שוחזרה על מנת להפוך את הגלוטן לחלבון מלא, החולדות הראו כמות זהה של מקרי סרטן לשל החולדות שצרכו קזאין.

אם כן, קמפבל הסיק כי זהו פרופיל חומצת האמינו אשר מדרבן התפתחות של סרטן. מכיוון שבמרבית החלבון מן הצומח חסרה חומצת אמינו אחת או יותר (המכונות "חומצות אמינו מגבילות") ואילו חלבון מן החי הינו חלבון מלא, קמפבל הסיק כי חלבון מן החי, ולא חלבון מן הצומח, הוא זה שמעודד התפתחות של סרטן בגופינו. הגיע הזמן לשלוף את ההמבורגר הטבעוני חברים!

כמובן, במסקנה זו ישנם מספר חורים לוגיים כאשר מנסים ליישם אותה בחיים האמתיים. אלא אם כן אינך צורך דבר מלבד מוצרי מזון מן החי, אתה תצרוך חומצת אמינו ביחס מעורב בכל מקרה, משום ששילוב של מזון מן החי ומזון מן הצומח עדיין יוצר חומצות אמינו מגבילות. החולדות במחקרו של קמפבל צרכו קזאין כמקור החלבון היחיד שלהן, הדבר זהה לאדם אשר אינו אוכל מזון מן הצומח לאורך כל חייו. תרחיש לא מאוד הגיוני, אם תשאלו אותי.

בנוסף לכל, סוגים מסוימים של מוצרים מן הצומח (כמו דגנים וקטניות) הינם בעלי חומצות אמינו משלימות, ובכך בשילוב שלהם הם משלימים זה את זה ויוצרים יחד חלבון מלא או קרוב לכך. האם הקומבינציות הנ"ל מעודדות גם הן התפתחות של סרטן? מה בנוגע לאנשים אשר צורכים באופן יומיומי תוסף ליזין מיד לאחר אכילת לחם חיטה? אם מסקנותיו של קמפבל הינן נכונות נראה כי גם טבעונים עלולים לסבול מהשפעותיו מעודדות הסרטן של חלבון מלא, אפילו אם אינם צורכים מזון מן החי כלל וכלל.

כמו כן, נראה כי קמפבל אינו טורח לציין קשר ברור יחסית בין קזאין לסרטן בבני אדם: חלב אם, אשר מכיל כמויות גדולות יחסית של קזאין. האם נשים צריכות להפסיק להניק את ילדיהן על מנת להקטין את חשיפתם לקזאין? האם הטבע באמת פישל עד כדי כך? האם ישנם ילדים בעלי סיכון גבוה יותר לחלות בסרטן משום שצרכו חלב אם לאורך זמן רב יותר ונחשפו לכמויות גדולות יותר של קזאין? אכן נראה מוזר שקזאין, אשר נצרך באופן אוניברסלי על ידי יונקים צעירים, מסוכן כל כך לבריאות – במיוחד לאור העובדה שהוא מתוכנן לתקופה מוקדמת בחיים שבה המערכת החיסונית עדיין חלשה ומתפתחת.

בכל אופן, התיאוריות של קמפבל אודות הקשר בין סרטן לחלבון מן החי לעומת חלבון מן הצומח הן לא יותר מספקולציות. קמפבל ציטט מחקר שהשווה בין שתי קבוצות של חולדות. קבוצה אחת צרכה חלבון קזאין וקבוצה שנייה צרכה חלבון חיטה (גלוטן). במחקר זה נמצא שהקבוצה שהתבססה על חלבון חיטה בתזונה היומית הייתה עם סיכוי מופחת לפתח תאים סרטניים בגופם. מנגד, כאשר החוקרים הוסיפו את החומצה האמינית ליזין לקבוצה שצרכה חלבון חיטה, שתי הקבוצות לא הציגו שוני סטטיסטי בגידול תאים סרטניים.

עם זאת, לאחר התווית הקשר בין קזאין לסרטן, קמפבל כותב:

יזמנו מחקרים נוספים המשתמשים במוצרי מזון שונים, כולל חלבון דגים, שומן ונוגדי חימצון הידועים כקרוטנואידים. שני סטודנטים מצטיינים שלי לשעבר, טום אוקונר ויאופינג הי, בדקו את השפעותיהם של מוצרים אלו על סרטן הכבד וסרטן הלבלב (עמ' 66.)

אם כך, קמפבל אכן בצע מחקרים עם סוגים נוספים של חלבון מן החי מלבד קזאין! למרבה הצער, קמפבל שכח לציין מה היו התוצאות המדויקות של מחקרים אלו. בתיאור למחקרים אלו קמפבל מציין רק ש"תבנית החלה להיווצר: מוצרי מזון שמקורם בבעלי חיים העלו את הסיכוי להתפתחות של תאים סרטניים, ואילו מזונות שמקורם בצומח הורידו את הסיכוי להתפתחות תאים סרטניים" (עמ' 66.)

לא יודעת מה אתכם, אבל אני הייתי שמחה לראות את הנתונים עליהם קמפבל הסתמך.

לאחר מעט חיפושים מצאתי את אחד המחקרים הנ"ל שבוצע ע"י קמפבל, תלמידו לשעבר טום, ושני חוקרים נוספים [2]. במחקר זה, קמפבל וצוותו בדקו שלוש קבוצות של חולדות אשר נחשפו לגורם מסרטן: קבוצה אחת ניזונה מקזאין ומשמן תירס, השנייה מחלבון דגים ומשמן תירס, והשלישית מחלבון דגים ומשמן דגים (שמקורם בדג בשם menhaden בעל ריכוזי אומגה-3 גבוהים). תזונתן של שלושת הקבוצות הורכבה מ20% חלבון ומ-20% שומן כאשר שלושת הקבוצות צרכו כמות זהה של קלוריות.

כרקע למחקר זה, המחברים מציינים כי מחקרים קודמים הראו שחלבון דגים הינו בעל מאפיינים אנטי-סרטניים:

גריידלי (Gridley) ואחרים דווחו על שני מחקרים אשר הראו כי צריכת חלבון דגים הפחיתה את הסיכוי להתפתחות תאים סרטניים בהשוואה לסוגי חלבון אחרים [3, 4]. התפתחות ספונטנית של תאים סרטניים בבלוטת החלב אצל עכברים מסוג C3H/HeJ הופחתה. כמות מקרי היווצרות הגידולים, בעקבות הזרקת וירוס הרפס מסוג 2 בעכברים, הופחתה גם היא בקרב עכברים שצרכו חלבון דגים.

יתכן כי ממצאים אלו היו צריכים להביא את קמפבל למסקנה שלא כל סוגי החלבון מן החי מעודדים התפתחות של סרטן כמו קזאין.

אם כך, מה היו התוצאות של מחקרו של קמפבל? עפ"י המחקר, גם הקבוצה שצרכה קזאין/שמן תירס וגם הקבוצה שצרכה חלבון דגים/שמן תירס הראו כמות משמעותית של גידולים טרום-סרטניים. איננו יודעים האם להאשים בכך את החלבון או את שמן התירס, משום שלדברי החוקרים – "צריכה של שמן תירס הראתה במחקרים קודמים תרומה להתפתחות נגעים טרום-סרטניים בחולדות בהשפעת L-azaserine". עם זאת, הקבוצה שצרכה שמן דגים וחלבון דגים הציגה ממצאים שונים לחלוטין:

מיד ברור שלשמן של דג הmenhaden הייתה השפעה משמעותית הן על מספר הנגעים הטרום-סרטניים והן על גודלם של נגעים אלו. מספר הAACN לסנטימטר מעוקב כמו גם הקוטר והנפח הממוצעים היו נמוכים משמעותית בקבוצה שצרכה שמן דגים וחלבון דגים, בהשוואה לקבוצה שצרכה שמן תירס וחלבון דגים. יתר על כן, לא נצפתה קרצינומה ממוקמת בקבוצה שצרכה שמן וחלבון דגים, בעוד שאצל הקבוצה שצרכה שמן תירס וחלבון דגים נצפו 3 מקרים מכל 16 עם מספר כולל של 6 מקרי קרצינומה.

יש כאן מספר נתונים משמעותיים, לכן הבה ננתח את הדברים פרט אחר פרט.

ראשית: תכונות חלבון הדגים אשר משפיעות על סרטן, אם הן בכלל קיימות, נוטרלו ע"י שמן הדגים. משמעות הדבר שאפילו אם כל החלבון מן החי מתנהג בצורה דומה לקזאין תחת תנאים מסוימים, השפעתו על התפתחות של סרטן תלויה בחומרים אשר מלווים את אותו החלבון. חלבון מן החי אם כן אינו מקדם סרטן אוניברסלי; אלא תלוי סיטואציה, במקרה הטוב ביותר.

שנית: מה מתחיל להזכיר הצירוף "חלבון דגים" ו "שמן דגים"? דג שלם. קמפבל הראה הרגע שחלבון מן החי עלול למעשה, להתנהג בצורה שונה כאשר הוא נצרך יחד עם הרכיבים הסנרג'יסטיים הטבעיים שלו.

מכיוון שלא הייתה קבוצת חולדות אשר צרכה קזאין ושמן דגים, אנו לא יודעים מה הייתה יכולה להיות ההשפעה של שילוב כדוגמת זה. עם זאת, יהיה מעניין לראות מחקרים נוספים, אשר בודקים התפתחות של סרטן בקרב עכברים אשר ניזונו מקזאין ושומן חלב. אם קזאין יאבד את תכונותיו מקדמות הסרטן תחת תנאים אלו, כפי שקרה לחלבון דגים בשילוב עם שמן דגים, תהיה לנו סיבה מספיק טובה לחשוב כי המרכיבים התזונתיים השונים של בעל חיים שלם כלשהו, עשויים להוריד השפעות מעודדות-סרטן כלשהן שיש למרכיב מסוים בו, כאשר הוא נצרך בנפרד.

קמפבל וצוותו מסיקים כי:

דיאטה המורכבת מ-20% שומן שמקורו בדג הmenhaden, עשירה באומגה-3, הניבה ירידה משמעותית הן בגודלם והן במספרם של נגעים טרום-סרטניים בהשוואה לדיאטה המורכבת מ-20% שמן תירס ועשירה באומגה-6. מחקר זה מספק עדויות לכך ששומן המגיע מדגים, ועשיר באומגה-3, עשוי להיות גורם מעכב בהתפתחות סרטן.

זוכרים כיצד קמפבל אמר, בסיכומו למחקר זה, ש:" מוצרי מזון שמקורם בבעלי חיים העלו את הסיכוי להתפתחות של תאים סרטניים, ואילו מזונות שמקורם בצומח הורידו את הסיכוי להתפתחות תאים סרטניים"?, בפעם האחרונה שבדקתי שמן דגים אינו מהצומח.

מדוע קמפבל נמנע מלציין פרט חיובי כלשהו לגבי מוצרים מן החי ב'מחקר סין', כולל עדויות שהתגלו במחקרים שהוא עצמו ביצע? עבור מישהו שהוקיע את חד הצדדיות בנושא התזונה בקרב הקהילה המדעית, זה נראה מעט צבוע.

ובחזרה לקזאין ולחלב. נראה מוזר שהחלבון היחידי שמקורו בחלב שבו קמפבל השתמש היה קזאין, וזאת משום שחלבון מי גבינה – החלבון המרכזי השני שמקורו במוצרי חלב – הראה שוב ושוב תכונות מונעות סרטן ותכונות אשר מחזקות את המערכת החיסונית, כולל כאשר נבדק לצד קזאין. כמה מהמקורות:

  • מחקר של Hakkak ושותפיו מצא שדיאטות המכילות חלבון מי גבינה או חלבון סויה מבודד מגנות מפני גידולים סרטניים בבלוטת החלב אצל חולדות נקבות [5]: "בזמן שאצל 100% מהחולדות שניזונו מקזאין נמצא לפחות גידול סרטני אחד, חולדות שניזונו מסויה הראו שיעור נמוך יותר של גידולים סרטניים (77%) בניסוי B ((p<0.002, אך לא בניסוי A (p<0.12), ולא היה שוני בהתרבות הגידולים הסרטניים.חולדות אשר ניזונו מחלבון מי-גבינה הראו פחות מקרים של גידול סרטני בבלוטת החלב (54-62%; p<0.002) והתרבות של גידולים אלו (p<0.007) מאשר אצל חולדות שניזונו מקזאין בשני המחקרים. בנוסף לכך, נראה כי חלבון מי גבינה יעיל לפחות פי שתיים מאשר חלבון סויה כאשר מדובר על הפחתת שיעורי התפתחות גידולים סרטניים והתרבותם." (עדיין חושבים שחלבון מן הצומח יעיל יותר להגנה מפני סרטן?)
  • מחקר של Badger ושותפיו בדק השפעות התפתחותיות והיבטים בריאותיים של חלבון סויה מבודד, קזאין וחלבון מי גבינה בקרב חולדות ממין זכר ונקבה [6]:"מצאנו כי חלבון סויה מבודד, האיץ את תהליך ההתבגרות אצל נקבות החולדה (p<.05) ואילו חלבון מי גבינה הידרוליזט, האט את תהליך ההתבגרות בזכרים ובנקבות, בהשוואה לקזאין (p<.05). חולדות ממין נקבה אשר צרכו חלבון סויה איזולייט או חלבון מי גבינה הידרוליזט או שטופלו בגניסטאין הראו ירידה בשיעור מקרי הסרטן בבלוטת החלב בהשפעת חומרים כימיים (p < .05) בהשוואה לקבוצת ביקורת אשר צרכה קזאין, כאשר חלבון מי גבינה הידרוליזט הוריד את שיעור הגידולים הסרטניים בעד כ50%, ממצאים אלה מאשרים תוצאות מניסויים קודמים שנערכו במעבדתנו".
  • מחקר של Dave ושותפיו חקר ביטוי גנטי לתיקון DNA פגוע בתאים אפיתליים של בלוטת החלב אצל חולדות אשר ניזונו מחלבון מי-גבינה [7]. "התוצאות מצביעות על כך שבלוטות החלב של חולדות אשר ניזונו מחלבון מי-גבינה הידרוליזט מוגנות יותר מפני נזק אנדרוגני לDNA מאשר בלוטות החלב של חולדות אשר ניזונו מקזאין."
  • מחקר של Parodi ושותפיו חקר את תפקידם של חלבונים ושל פפטידים הנמצאים בחלב במניעת סרטן [8]. "מודלים של בעלי חיים, בד"כ עבור היווצרות של גידולים סרטניים במעי הגס או בבלוטת החלב, כמעט תמיד מראים את עליונותו של חלבון מי הגבינה על פני סוגים אחרים של חלבון בדיכוי התפתחות של גידולים סרטניים."
  • מחקר של Rusu ושותפיו מצא שתמצית חלבון מי-גבינה של פָּרים, ממריצה נויטרופילים בגופם של בני אדם לייצר IL-1Ra ביו אקטיבי באמצעות מנגנון המסתמך על NF- kappaB ו MAPK [9]. "הנתונים שבידינו מציעים כי תמצית חלבון מי הגבינה … הינה בעלת תכונות חיסוניות (אשר יכולות לשנות את מערכת החיסון) ובעלת פוטנציאל לחזק את המערכת החיסונית."
  • מחקרים נוספים של Bounous ושותפיו הגיעו למסקנות דומות [11, 10] 

לאחר שראינו את כל הנתונים והמחקרים הללו, נראה לא סביר במיוחד שהשפעותיו של הקזאין על סרטן תקפות גם לגבי סוגים אחרים של חלבון שמקורו במוצרי חלב בפרט וסוגים אחרים של חלבון מן החי בכלל. האם יתכן (ואולי אפילו סביר שכך הדבר) שקזאין הינו בעל השפעות מזיקות לבריאות כאשר הוא מבודד, אך אינו מציג תכונות אלו כאשר נצרך יחד עם יתר מרכיביו של החלב? היתכן שקזאין וחלבון מי-גבינה עובדים יחד, כאשר תכונותיו מונעות הסרטן של חלבון מי הגבינה מנטרלות את התכונות מעודדות הסרטן של הקזאין?

אני אתן לכם לשפוט.

לסיכום

למעט הסימוכין שנבחרו בקפידה ע"י קמפבל (שחלקם אפילו לא תומכים בטענותיו), הטענות החזקות ביותר של קמפבל נגד מזונות מן החי נשענות בעיקר על:

  1. הקשר בין כולסטרול לבין מחלות שונות.
  2. תגליותיו אודות הקשר בין סרטן לקזאין.

בכל הנוגע למס' 1, נראה כי קמפבל אף פעם לא לקח בחשבון גורמים אחרים הגורמים למחלות, אשר נוטים להימצא באזורים בעלי שיעורי כולסטרול גבוהים ב'מחקר סין' – משתנים כגון: בילהרציה, סכנות בעבודה תעשייתית, שיעורים גבוהים יחסית של הפטיטיס B, וגורמים נוספים אשר אינם קשורים לתזונה ומעודדים מחלות כרוניות. אזורים בעלי שיעורי כולסטרול נמוכים יותר, נטו להיות גם בעלי מספר נמוך יותר של גורמי סיכון שאינם קשורים לתזונה, מה שנתן להם יתרון מידי במניעת מרבית סוגי הסרטן ומחלות הלב. (הסכנות הבריאותיות באזורים אלה נבעו בד"כ מתנאי מחייה רעועים, אשר הובילו לשיעורים גבוהים יותר של שחפת, דלקת ריאות, וכו'.)

אפילו עם הקשר לכולסטרול היה נשאר זהה גם לאחר ביצוע התאמות בהתחשב בגורמי הסיכון הנוספים, נדרשת קפיצה לוגית גדולה מאוד כדי לקשור צריכת מוצרי מזון מן החי למחלות דרך רמות הכולסטרול בדם כאשר למזון מן החי אין קשר ישיר למחלות אלו. אם שלושת המשתנים הללו היו מראים קשר אחד לשני, אז היפותזות בנוגע לכך שצריכת מזון מן החי מעלה את הסיכון למחלות באמצעות עלייה ברמות הכולסטרול היו יכולות להיות מוצדקות. למרות זאת, הנתונים מ'מחקר סין' מדברים בשם עצמם: חלבון מן החי אינו מתקשר לכמות גדולה יותר של מחלות, אפילו באזורים שצורכים את הכמות הגדולה ביותר של מזון מן החי – כמו תואולי (Tuoli) למשל, שתושביה צורכים 134 גרם חלבון מן החי ליום.

כמו כן, הקשר בין צריכת חלבון מן החי לבין רמות כולסטרול גבוהות אינו תמיד גבוה כפי שקמפבל טוען. לדוגמה, למרות שתושביה צרכו כמויות עצומות של חלבון מן החי, תואולי הייתה בעלת שיעורי כולסטרול זהים לשל שניינג (Shanyang), אזור כמעט-טבעוני, והייתה בעלת רמות כולסטרול מעט נמוכות משל טיקסינג (Taixing), אזור כמעט-טבעוני נוסף. (שני אזורים אלו צרכו פחות מגרם אחד של חלבון מן החי ליום, בממוצע.) ברור למדי, שהקשר בין צריכת חלבון מן החי לרמות כולסטרול גבוהות אינו תמיד לינארי, ושישנם גורמים נוספים במשחק.

בכל הנוגע למס' 2, תגליותיו של קמפבל בנוגע לקזאין ולסרטן, ללא ספק עבודתו מספקת מידע שלא היה ידוע עד כה. אני נותנת לו את מלוא הכבוד על כך שהקדיש חלק כה משמעותי מחייו לתחום מחקר של מחלות אשר לא תמיד התקבל בקרב הקהילה המדעית, ועל כך שרדף בצורה כה עיקשת אחר מציאת הקשר בין תזונה לבריאות. למרבה הצער, קמפבל משליך את תוצאות המחקר שלו אודות הקשר בין קזאין לסרטן על כל סוגי החלבון מן החי – צעד אותו קמפבל אינו יכול להצדיק באמצעות עדויות ואף לא בעזרת הגיון.

כפי שמקורות ספרות נרחבים מציעים, צורות נוספות של חלבון מן החי- ובייחוד חלבון מי-גבינה, מרכיב נוסף של חלב – עשוויות להיות בעלות תכונות אנטי-סרטניות חזקות. מספר מחקרים בחנו את ההשפעה של חלבון מי-גבינה וקזאין, זה לצד זה, על התפתחות גידולים סרטניים וסרטן. מחקרים אלו הראו כמעט בכל המקרים שלשני סוגי החלבון הללו ישנן השפעות שונות לגמרי על התפתחות גידולים סרטניים (חלבון מי-גבינה מונע). מחקר שקמפבל עזר לבצע יחד עם תלמידו לשעבר בשנות ה-80 הראה כי התכונות מעודדות הסרטן של חלבון דגים תלויות בסוג השומן שנצרך לצדו. הקשר בין חלבון מן החי לבין סרטן הוא באופן ברור מורכב, תלוי סיטואציה, וקשור קשר הדוק עם מרכיבים נוספים שנמצאים במזון מן החי – מה שהופך חילוץ של קשר או מידע אוניברסליים מתוך הקשר בין קזאין מבודד לסרטן, למשימה בלתי אפשרית.

בעמוד 106 של ספרו, קמפבל אומר משהו אתו אני מסכימה בלב שלם:

כל המרכיבים במזון עובדים יחדיו ובכך יוצרים גוף בריא או חולה. ככל שאנו נחשוב שכימיקל מסוים מאפיין מאכל שלם, אנו נשקע עמוק יותר ויותר אל תוך הטמטום.

אירוני כיצד קמפבל מגנה נחרצות רדוקציה במדעי התזונה, ובאותה הנשימה משתמש באותה רדוקציה כדי להחרים מגוון שלם של מזונות (מוצרים מן החי) בהסתמך על התנהגותו של מרכיב אחד כאשר הוא נמצא בבידוד (קזאין).

בקצרה, "מחקר סין" הוא אוסף של מידע אשר נבחר בקפידה. לצערם הרב של אלו המחפשים לשמור על אורח חיים בריא יותר, ולצערה של הקהילה המדעית, נראה כי קמפבל אינו כולל מידע רלוונטי כאשר מידע זה עלול לרמז על כך מזון מן הצומח גורם למחלות, או כאשר מידע זה מראה יתרונות פוטנציאליים בצריכת מזון מן החי. הדבר מותיר את הקוראים עם פרשנות מאוד מטעה של הנתונים המקוריים ממחקר סין, כמו גם עם פרספקטיבה עקומה אודות מחקרים בתחום התזונה מזירות אחרות (כולל כמה שקמפבל ערך בעצמו.)

בהסתייגות לביקורת קודמת שהושמעה כנגד "מחקר סין", קמפבל עושה שימוש בקורות חייו כסיבה לכך שיש לבטוח בעמדתו על פני עמדת מבקריו. השכלתו וניסיונו הינם ללא ספק מרשימים, אך טיעון ה"סמוך עלי, אני מדען" הוא בהחלט חלש מאוד. אין צורך בדוקטורט על מנת להיות בעל חשיבה ביקורתית, כמו כן רשימה של תעודות ותארים אינה מונעת מאדם ליפול קורבן לחשיבה מוטה.

בסופו של דבר, אני מאמינה שקמפבל הושפע מצפיותיו האישיות לגבי הקשר בין חלבון מן החי לבין מחלות שונות, מה שהוביל אותו לחפש אחר קורלציות ספציפיות בנתונים ממחקר סין (ובמקומות נוספים) כדי לאשר את תחזיותיו.

זוהי אינה הפתעה ש"מחקר סין" התקבל בזרועות פתוחות בקהילה הצמחונית והטבעונית: בספר כתוב שחור על גבי לבן מה שכל טבעוני רוצה לשמוע – שישנו בסיס מדעי להימנע מצריכה של מזונות מן החי. שאפילו כמויות קטנות של חלבון מן החי הן מזיקות. שאידיאל מוסרי הוא למעשה גם בריא יותר. אלו הם דברים נורא מרגשים עבור כל אחד שמנסה להצדיק תזונה המבוססת על מזון מן הצומח בלבד, וזו הסיבה לדעתי ש"מחקר סין" לא עבר מספיק ניתוחים קריטיים כפי שהגיע לו, במיוחד מצד כמה מהמוחות הגדולים ביותר של הקהילה הטבעונית.

הנני מקווה שביקורת זו שפכה מעט אור על בעיותיו של הספר ותוביל אחרים לבחון את המידע בעצמם.

קרדיט: https://rawfoodsos.com

מקורות:

  1. Schulsinger DA, Root MM, Campbell TC. Effect of dietary protein quality on development of aflatoxin B1-induced hepatic preneoplastic lesions. J Natl Cancer Inst. 1989;81(16):1241-5.
  2. O'connor TP, Roebuck BD, Peterson F, Campbell TC. Effect of dietary intake of fish oil and fish protein on the development of L-azaserine-induced preneoplastic lesions in the rat pancreas. J Natl Cancer Inst. 1985;75(5):959-62.
  3. Gridley DS, Kettering JD, Garaza CD, Andres ML, Slater JM, Nutter RL. Modification of herpes 2-transformed cell-induced tumors in mice fed different sources of protein, fat and carbohydrate. Cancer Lett. 1982;17(2):161-73
  4. Gridley DS, Kettering JD, Slater JM, Nutter RL. Modification of spontaneous mammary tumors in mice fed different sources of protein, fat and carbohydrate. Cancer Lett. 1983;19(2):133-46.
  5. Hakkak R, Korourian S, Shelnutt SR, Lensing S, Ronis MJ, Badger TM. Diets containing whey proteins or soy protein isolate protect against 7,12-dimethylbenz(a)anthracene-induced mammary tumors in female rats. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev. 2000;9(1):113-7.
  6. Badger TM, Ronis MJ, Hakkak R. Developmental effects and health aspects of soy protein isolate, casein, and whey in male and female rats. Int J Toxicol. 2001;20(3):165-74.
  7. Dave B, Eason RR, Geng Y, Su Y, Badger TM, Simmen RC. Tp53-associated growth arrest and DNA damage repair gene expression is attenuated in mammary epithelial cells of rats fed whey proteins. J Nutr. 2006;136(5):1156-60.
  8. Parodi PW. A role for milk proteins and their peptides in cancer prevention. Curr Pharm Des. 2007;13(8):813-28.
  9. Rusu D, Drouin R, Pouliot Y, Gauthier S, Poubelle PE. A bovine whey protein extract stimulates human neutrophils to generate bioactive IL-1Ra through a NF-kappaB- and MAPK-dependent mechanism. J Nutr. 2010;140(2):382-91.
  10. Bounous G, Batist G, Gold P. Whey proteins in cancer prevention. Cancer Lett. 1991;57(2):91-4.
  11. Bounous G. Whey protein concentrate (WPC) and glutathione modulation in cancer treatment. Anticancer Res. 2000;20(6C):4785-92.
  12. Park Y, Hunter DJ, Spiegelman D, et al. Dietary fiber intake and risk of colorectal cancer: a pooled analysis of prospective cohort studies. JAMA. 2005;294(22):2849-57.

 

 


 
תגובות פייסבוק
כתיבת תגובה

הירשם לניוזלטר כעת!

הירשם וקבל את כל המידע לתיבת האימייל שלך!

הרשמתך בוצעה בהצלחה!