גינקומסטיה, חזה נשי, שומן חזה וליפומסטיה – בעיות של גברים – חלק ב'

0 תגובות
רון ריבצ'ין | אימונים | גרסה להדפסה
 

בחלק א' של המאמר על גניקומסטיה ראינו כי הגורמים הפוטנציאליים (בעיקר תרופתיים אבל לא רק) המעורבים בהתפתחות התופעה הנפוצה הזו, השפירה לרוב, של הגדלת החזה הגברי, בקלות עולים במספרם על הכינויים שניתנו לה.

Krysiak וOkopien מעריכים כי 30%-50% מהגברים סובלים מהגדלה מתונה של הרקמות הבלוטיות בשד [1]. על רקע זה, הבורות האוניברסלית בקשר להשפעות הפסיכולוגיות העמוקות של התופעה, כמו ההסכמה שבשתיקה ש"גברים לא בוכים", בהחלט לא רצויות.

 

ניתוח לתיקון גינוקומסטיה אצל אדם שכנראה שהשתמש בחומרים אנאבולים ללא בקרה. קרדיט: David Andrew Copeland, Dr. Mordcai Blau http://gynecomastia-md.com

 

אם זה שפיר אתה צריך לחיות עם זה!
הרעיון ש"אם זה לא סרטני" זה לא פוגע, הוא כנראה הסיבה העיקרית למחסור בדרכי הטיפול הקיימות בבעיה, שלא לומר בדרכי הטיפול המוכחות (רק אחת – ניתוח). מספר מחקרי מקרה ומחקרים בקנה מידה קטן מציעים שהסרה כירורגית, שהיא ברירת המחדל במקרים של גדילה לא שפירה של הרקמות, היא לא האפשרות היחידה שקיימת כדי להפטר מהמצב הזה.

ללא קשר לאפשרות שבה תבחר, הצעד הראשון תמיד יהיה להמנע או להפסיק להשתמש בכל הגורמים שצוינו בחלק א' של המאמר. אולם, בזמן שהטיפול ה"פאסיבי" הזה יכול להפסיק את גדילת החזה ולמנוע מהמצב להחמיר, זה לא סביר שהוא יביא להפוגה בג'ינו ממושך ואמיתי (ולא סתם שומן נורמלי!). אם אתה בקרב חסרי המזל הסובלים מהתופעה הזו (אך בוודאי לא מקרה נדיר), אתה יכול להשתמש באחת מהדרכים האלטרנטיביות (מנקודת המבט של רוב הרופאים) לטיפול בה.

 

היפטרות מג'ינו באמצעות איבוד שומן (לא משקל גוף!)
זה דווקא צריך להיות מובן מאליו שאיבוד שומן גוף מיותר הוא הצעד ההגיוני הבא אחרי המנעות מכל הגורמים שצוינו שעלולים להחמיר ג'ינו. מלבד המתקפה המתמדת בקסנו-אסטרוגן (BPA וכו'), ובפיטואסטרוגנים הבריאים לכאורה (סויה וכו'), מגפת ההשמנה היא כנראה הסיבה העיקרית לשכיחות הגבוהה באוכלוסיה של רקמות חזה מוגדלות בקרב גברים. בעיקר בזמן ההתבגרות המינית, כשיצור ההורמונים הטבעי גובר על הארומטיזציה המוגברת (הפיכה של סטרואידים אנאבולים כגון טסטוסטרון (הורמון גברי) לאסטרוגן (הורמון נשי)) ברקמות השומן הרבות של "בטטת הכורסה" הממוצעת, זה עלול להיות מסוכן.

גיל ההתבגרות והנסיגה הספונטאנית של ה"גינקומסטיה ההתבגרותית" (גינקומסטיה מגיל ההתבגרות) יכולים גם להוות דוגמה מעודדת לכך שגידול מספיק ביחס האנדרוגן לאסטרוגן והתייצבותו, שאמור לקרות לקראת סוף ההתבגרות, יכול לגרום להפוגה במקרים מתונים של גינקומסטיה התבגרותית.

תוצאות דומות ניתן לראות בקרב מבוגרים, כאשר:

  • הם מאבדים שומן בלי להרעיב את עצמם – הרעבה תוביל ליצור אנדרוגן מופחת ויכולה אולי, אם בכלל, לעזור לא להחמיר את המצב. לעתים קרובות יותר מאשר לא, היא מחמירה את המצב. אחרי הכל, חזה גדול על "שחיף" נראה אפילו גרוע יותר מאשר חזה בגודל זהה על בחור שמנמן.
  • הם מאבדים שומן באופן הדרגתי במשך זמן ארוך – זה יותר מסביר ששומן החזה הולך להיות האחרון שעוזב. למעשה, עלול להיות צורך באיבוד ניכר של שומן מכלל הגוף בכדי להזיז את יחס האנדרוגן : אסטרוגן לנורמה, לפני שרואים שיפור כלשהו.
  • הם לא משתמשים בשורפי שומן מפוקפקים – המכילים "צמחי מרפא", תה או תמציות אחרות בעלות השפעה אסטרוגנית או אנטי-אנדרוגנית ישירה, או על הציטוכרום p450 (ראה חלק א' של המאמר).

איבוד שומן טוב במיוחד כדי להפטר מ"שומן חזה", כלומר פיזור לא מאוזן של שומן רגיל. אבל, זה יקח קצת זמן, וזה לא יעזור להלחם ב"התלקחויות חריפות" של גינקומסטיה כתוצאה מלקיחת "תוספי תזונה" מסוימים. זה גם לא ממש מציאותי להניח שזה ישים גינקומסטיה אמיתית ומלאה (כלומר גדילה, ממאירה או שפירה, של בלוטות השד עצמן), בהפוגה.

 

פסאדוגניקומסטיה – רקמת שומן המצטברת באופן מוגבר באזור החזה. קרדיט: David Andrew Copeland, Dr. Mordcai Blau http://gynecomastia-md.com

 

היפטרות מגניקומסטיה (ג'ינו) בעזרת טמוקסיפן, מודולטור סלקטיבי של קולטנים לאסטרוגן (SERM)
לאור הקרבה עם סרטן השד, זה לא אמור להפתיע אותך שהחומר היחיד המבוסס היטב מדעית כנוגד ג'ינו הוא SERM. במספר מחקרים בקנה מידה קטן, השתמשו בטמוקסיפן (נמכר בשם נולבדקס) בהצלחה [5 – 2]. Brunstein מסכם את התוצאות כך [6]:

"טמוקסיפן במינון של 20 מ"ג ביום במשך 3 חודשים, במתן פומי, נמצא אפקטיבי בניסויים אקראיים ולא אקראיים (מתייחס לדרך חלוקת המטופלים לקבוצות בניסוי), והוביל לנסיגה בגינקומסטיה ב80% מהמטופלים, ולריפוי מוחלט ב60% מהמטופלים".

למרות הראיות הקיימות שתומכות בשימוש בטמוקסיפן לטיפול בג'ינו, Daughty וWilson מבהירים בצדק במכתב שלהם לעורך הג'ורנל הבריטי לרפואה ב2003:

"הביסוס העובדתי למסקנות קטן (135 מטופלים), ובהחלט לא נגזר מניסויים קליניים אקראיים מבוקרים בלבד. […] כל עוד אין ראיות נוספות לבטיחות השימוש בטמוקסיפן לטיפול בתופעה זו, טמוקסיפן לא צריך להיות מומלץ כטיפול ראשון, במיוחד בקרב נערים מתבגרים."

אם תוסיפו לזה את הרעילות הפוטנציאלית לכבד, את 2 המקרים המתועדים של רגישות אפיגסטרית (במערכת העיכול), ואת המקרה הידוע של פקקת ורידים עמוקים פוסט טראומטית, זה צריך להיות מובן מאליו שאתה והמטפל הרפואי שלך צריכים לעקוב בזהירות אחרי תפקודי הכבד שלך ואחרי פרמטרים רפואיים נוספים אם אתה מחליט לנסות טיפול בטמוקסיפן או לחילופין בקלומיפן [7].

 

היפטרות מג'ינו בעזרת מעכבי ארומטאז
ישנן גם ראיות מסוימות מחקרי מקרים שתומכות בשימוש במעכבי ארומטאז (AI) מהדור השני, במיוחד בלטרוזול, לטיפול בגינקומסטיה. כמו שBraunstein ושותפיו מציינים [8], היעילות שלהם נראית מוגבלת למקרים שבהם ארומטיזציה מוגברת של טסטוסטרון לאסטרוגן היא הסיבה לבעיה. אם זה המצב שלך, דבר עם הרופא שלך לגבי השימוש במינון נמוך של לטרוזול, למשל 2.5 מ"ג פעמיים בשבוע, כדרך טיפול.

אם הארומטיזציה המוגברת קשורה לשומן עודף, יש להשלים את דרך הטיפול הזו בשינוי אורח החיים (דיאטה ופעילות גופנית). היעילות של המאמצים שלך לאיבוד השומן תוגדל מאוד ע"י החזרת יחס האסטרוגן : אנדרוגן לנורמה, שבתקווה תאפשר לך לשמור על המשקל גם לאחר שתחדול מהשימוש בתרופה.

אם אתה חושש משימוש במעכבי ארומטאז "אמיתיים", אתה יכול גם להשתמש במלטונין. מינון נמוך כמו 3 מ"ג מלטונין כל יום ב-17:00, למשך 6 חודשים, יכול להזיז את יחס הטסטוסטרון : אסטרוגן לכיוון הנכון [9].

הערה: במחקר קליני מבוקר ואקראי שנעשה ב-2004 ע"י Plourde ושותפיו, מעכב הארומטאז הסטנדרטי, אנסטרוזול, נמצא לא יעיל במטופלים עם שאריות של גינקומסטיה מגיל ההתבגרות [10]. בדומה, Riepe ושותפיו מצאו חוסר השפעה בקרב נערים מתבגרים, מלבד צמצום ברכות השד [11]. Sarah L. Maidment מציינת שלא רק שאנסטרוזול עלול להיות לא יעיל יותר מפלציבו בהקטנת הגודל או הנפח של רקמות החזה בגינקומסטיה התבגרותית, גם ההשפעות לטווח הארוך של טיפול זה עדיין לא ידועות [12].

היפטרות מג'ינו באמצעות משחת DHT (דהידרוטסטוסטרון) מקומית
הספרות המדעית בנושא זה דלה מאוד. התוצאות של אחד מהתיעודים הבודדים, שנעשה על ידי Kuhn ושותפיו, מבטיחות למדי, ועומדות בקנה מידה אחד עם האפקטים האנטי-אסטרוגניים הטבעיים של DHT [13]:

"שימוש מקומי ב-DHT גרר העלמות מוחלטת של הגינקומסטיה בקרב 10 מטופלים, נסיגה חלקית בקרב 19 מטופלים, ולא הביא לשינוי במצב בקרב 11 מטופלים, לאחר 4-20 שבועות של מריחת משחת DHT על העור (125 מ"ג, פעמיים ביום)".

זו הצלחה של 33% במטופלים עם גינקומסטיה אידיופטית (כלומר שהסיבה לה אינה ידועה). פחות אפקטיבי מטמוקסיפן, ובהחלט לא שיטה "נבדקת ומוכחת", אבל כנראה עדיף מפתרונות "bro-science" של נגזרות DHT ופרו-סטרואידים בעלי מבנה דומה ל-DHT. אבל, אני מניח שזה עלול להיות קשה למצוא רופא שיסכים לרשום לך את דרך הטיפול הזו ולעקוב אחריה.

סיכום והפתרון האחרון: ניתוח
אם ניתן מבט אחרון במספר הזעום של אפשרויות הטיפול, זה מתקבל על הדעת שהמנעות מכל מה שעלול להחמיר את המצב, בנוסף לצמצום שומן הגוף, צריכים להיות עדיפים מכל דרכי הטיפול האחרות. אם אלו נכשלים, הצעד הבא יהיה לבצע בדיקת פרופיל הורמונלי מלא, ולפיו להחליט ביחד עם הרופא המטפל באיזו דרך להמשיך.

במקרה שאף אחד מהטיפולים התרופתיים לא עובד, אפשר עדיין לפנות להסרת כירורגית (או לרדיותרפיה, אבל אני מנחש שרובכם יעדיפו את סכין המנתחים, נכון?), ה"גולד סטנדרט" של הטיפולים לגינקומסטיה [14]. רק תוודא שאתה לא הורס הכל בנסיון לחסוך בדברים הקטנים, כלומר – לך וחפש מומחה!

 

קרדיט: suppversity.blogspot.com

 

מקורות:

  1. Krysiak R, Okopień B. [Gynecomastia]. Pol Merkur Lekarski. 2012;32(189):187-93.
  1. Parker LN, Gray DR, Lai MK, Levin ER. Treatment of gynecomastia with tamoxifen: a double-blind crossover study. Metab Clin Exp. 1986;35(8):705-8.
  1. Alagaratnam TT. Idiopathic gynecomastia treated with tamoxifen: a preliminary report. Clin Ther. 1987;9(5):483-7.
  1. Mcdermott MT, Hofeldt FD, Kidd GS. Tamoxifen therapy for painful idiopathic gynecomastia. South Med J. 1990;83(11):1283-5.
  2. Ting AC, Chow LW, Leung YF. Comparison of tamoxifen with danazol in the management of idiopathic gynecomastia. Am Surg. 2000;66(1):38-40.
  1. Braunstein GD. Clinical practice. Gynecomastia. N Engl J Med. 2007;357(12):1229-37.
  1. Plourde PV, Kulin HE, Santner SJ. Clomiphene in the treatment of adolescent gynecomastia. Clinical and endocrine studies. Am J Dis Child. 1983;137(11):1080-2.
  1. Aromatase and gynecomastia. Endocrine-Related Cancer. 1999;6(2):315.
  1. Luboshitzky R, Shen-orr Z, Nave R, Lavi S, Lavie P. Melatonin administration alters semen quality in healthy men. J Androl. 2002;23(4):572-8.
  1. Plourde PV, Reiter EO, Jou HC, et al. Safety and efficacy of anastrozole for the treatment of pubertal gynecomastia: a randomized, double-blind, placebo-controlled trial. J Clin Endocrinol Metab. 2004;89(9):4428-33.
  1. Riepe FG, Baus I, Wiest S, Krone N, Sippell WG, Partsch CJ. Treatment of pubertal gynecomastia with the specific aromatase inhibitor anastrozole. Horm Res. 2004;62(3):113-8.
  1. Maidment SL. Question 2. Which medications effectively reduce pubertal gynaecomastia?. Arch Dis Child. 2010;95(3):237-9.
  1. Kuhn JM, Roca R, Laudat MH, Rieu M, Luton JP, Bricaire H. Studies on the treatment of idiopathic gynaecomastia with percutaneous dihydrotestosterone. Clin Endocrinol (Oxf). 1983;19(4):513-20.
  1. Johnson RE, Kermott CA, Murad HM. Gynecomastia – evaluation and current treatment options. 2011;7

 


 
תגובות פייסבוק
כתיבת תגובה