הכל על אפדרין

4 תגובות

הקדמה
ישנם עשרות מוצרים בשוק שמוגדרים כ”שורפי שומן“. הדרישה הזו לתוספים ותרופות שורפי שומן יצרה תעשיה המגלגלת סכומים גדולים. בתוך ההמולה לנסות את התרופה האחרונה שקיבלה את אישור ה-FDA, תרכובת עתיקה ונפוצה לא קיבלה התייחסות מהציבור הרחב. מפתחי גוף, מצד שני, משתמשים בה באופן נרחב כבר זמן מה. מהו ה”סוד הסיני העתיק” הזה? אפדרה.

אפדרה נמצאת בשימוש בסין כבר לפחות 2000 שנה. הצורה המוכרת ביותר של אפדרה היא העשב הסיני Ma Huang. הרכיב הפעיל שלו הוא אפדרין. אפדרין הוא אלקלואיד שמתפקד כחומר סימפתומימטי והוא בעל תכונות תרמוגניות ואנורקטיות. נעשה בו שימוש בד”כ כמרחיב שרירים בטיפול באסטמה, ברונכיטיס וגודש באף. אז מה הקשר בין זה לבין איבוד שומן? כדי להשתמש באפדרין בצורה נכונה ככלי לאיבוד שומן, נדרש להבין את מכניזם הפעולה שלו. אנו נחקור את המכניזמים האפשריים לאפקטים הליפוליטיים/תרמוגנטיים של אפדרין והפוטנציאל

שלו כתוסף לאיבוד שומן. לאחר מכן, נביט במחקרים שנעשו בבני אדם הכוללים שימוש באפדרין ומספר תרכובות נוספות שכנראה משפרות את תכונות איבוד השומן של אפדרין.

בתור חומר סימפתומימטי, אפדרין מגרה את מערכת העצבים הסימפתטית. הוא עושה זאת על ידי כך שהוא גורם לעצבים פרה-סינפטיים לשחרר מקצותיהם נוראפינפרין, שנקרא לעתים קרובות נוראדרנלין (NA) לתוך החלל הסינפטי [סינפסה היא נקודת מפגש בי

ן שני עצבים]. יש לו גם אפקט של הגברת כמות האדרנלין, ה β2-agonist הראשי של הגוף. נוראדרנלין, ברגע ששוחרר לחלל הסינפטי, יוצר אינטראקציה עם רצפטורים אדרנרגיים על פני השטח של תאי אדיפוס. זה גורם לרצף של אירועים בתא השומן שמגבירים ליפוליזה

שרשרת האירועים שמתרחשת לאחר צריכת אפדרין מתרחשת באופן הבא: תהליך הליפוליזה ליפוליזה היא התהליך של פירוק טריגליצרידים לגליצרול וחומצות שומן. התהליך הזה תלוי באנזים שנקרא Hormone Sensitive Lipase (HSL). הפעלת HSL היא השלב האחרון של שרשרת תגובות תוך תאיות שמרכיבות את מערכת השליח השני. היא נקראת מערכת שליח שני בגלל ש-NA פועל כשליח ראשון ו Cyclic Adenosine MonoPosphate (cAMP) פועל כשני.


שלב ראשון
 בואו נחזור ונביט מקרוב בשלבים שתוארו. בשלב הראשון חשוב להבין שאפדרין לא מגיב באופן ישיר עם רצפטורים אדרנרגיים. הגברת הפעילות האדרנרגית מתרחשת דרך האפקט שלו על שחרור NA (1). זה נתגלה על ידי בדיקת האפקט של אפדרין על רקמת אדיפוס עם מערכת סימפטית וללא מערכת סימפתטית. כאשר מערכת העצבים הוסרה =, לאפדרין היה אפקט קטן אם בכלל בריכוזים של צריכה אוראלית טיפוסית. לעובדה זו יש מספר חסרונות ומספר יתרונות. נתחיל בחסרונות. אפדרין נקרא אגוניסט אדרנרגי לא ספציפי בגלל שדרך השחרור של NA יש לו אפקט על יותר מאשר סוג אחד של רצפטורים אדרנרגיים. NA יכול להקשר לרצפטורי אלפא ובטא. זה יוצר אפקט מוחלש בגלל שרצפטורי אלפא, במיוחד α2 מדכאים ליפוליזה ורצפטורי בטא מגבירים ליפוליזה. האפקט הליפוליטי הכללי של אפדרין נקבע על ידי היחס בין רצפטורי האלפא והבטא על כל תא שומן ספציפי.1. אפדרין מגרה את השחרור של NA מקצות העצבים הסימפתטיים.
2. NA נקשר לרצפטורים אדרנרגיים על פני השטח של כל הרקמות שמכילות את הרצפטורים האלו. רקמות שומן ושרירי שלד מכילים על פני השטח שלהם רצפטורים אדרנרגיים רבים.
3. כאשר NA נקשר לרצפטור בטא-אדרנרגי, חלבונים רגולטוריים משפעלים הנקראים guanine nucleotide regulatory proteins (Gs-proteins) בתוך ממברנת התא מפעילים את האנזים Adenylate Cyclase.
4. Adenylate Cyclase ממיר מולקולת ATP ל 3′-5′ -cAMP.
5. cAMP נקשר לתת היחידה הרגולטורית של Protein Kinase A.
6. Protein Kinase A משחרר את היחידה הקטליטית שלו ברגע שהוא נקשר ל cAMP.
7. היחידה הקטליטית מזרחנת את האנזים HSL ובכך הופכת אותו לצורה הפעילה שלו – HSL-P. 8. HSL-P מזרז הידרוליזה [ביקוע קשר על ידי סיפוח מים למולקולה] בת 3 שלבים כדי להפוך את הטריגליצריד לגליצרול וחומצות שומן.
.

חסרון נוסף הוא פוטנטיות. לאגוניסטים לא ספציפיים יש אפקט חלש בהרבה על רצפטורי בטא מאשר לאגוניסטי בטא ספציפיים כמו אפינפרין, אלבוטרול או קלנבוטרול. זה ברור כאשר מתבוננים במכניזם. קלנבוטרול יצור אינטראקציה ישירות עם רצפטורי הבטא עם או בלי פעילות סימפתטית באופן תלוי-מינון. אפדרין תלוי בשחרור של NA כדי שיעשה את העבודה והוא עובד באופן תלוי-מינון רק עד גבול מסויים. בנוסף, ידוע שלאגוניסט הבטא הסלקטיבי קלנבוטרול יש פעילות אנבולית פוטנטית במחקרים שנערכו

https://www.kilogram.co.il/pics/IN/Ephi3.jpg

בחיות כאשר נעשה בו בשימוש במינונים השווים לכ4 מ”ג פר ק”ג משקל גוף לתקופה של כ10 ימים. האפקט הזה תלוי בהפעלה ארוכה ויציבה של הרצפטור על ידי האגוניסט (27). קלנבוטרול הוא הבטא-אגוניסט האנבולי היעיל ביותר בזכות זמן מחצית החיים הארוך שלו [34-35 שעות]. בניגוד לכך, זמן מחצית החיים של אפדרין הוא בערך 3-4 שעות. עובדה התורמת למשך הפעולה הארוך של קלנבוטרול היא שהחומר לא עובר מטבוליזם ראשוני בכבד כמו רוב הבטא-אגוניסטים האחרים. היוצא מן הכלל הוא בטא אגוניסט הדומה לקנבוטרול מבחינה מבנית הנראה Maburetol אשר זמן מחצית החיים שלו הוא 20-30 שעות (28). לרוב המוחץ של בטא אגוניסטים זמן מחצית חיים של עד 6 שעות (29). יש לציין שגם אפדרין מפגין מעט פעילות אנבולית עם זמן מחצית החיים הקצר שלו (14). הקשר בין פעילות אנבולית וזמן מחצית חיים של בטא-אגוניסטים מצביעה על כך שלכל הבטא-אגוניסטים יש פוטנציאל לפעילות אנבולית בין אם זה מתורגם לעליה מורגשת במסת השריר ואם לאו, בתלות עם משך האינטראקציה בין החומר לבין רצפטור הבטא ברקמת השריר. אמיתות הטענה הזו מודגמת במחקר של Choo (27) אשר לקח את הבטא אגוניסט Salbutamol שלא הראה אפקט אנבולים והשווה אותו לקלנבוטרול בזמן אינפוזיה מתמשת בחיות. תחת תנאים אלה זמן מחצית החיים של החומרים אינו פקטור והם יכולים לעקוף את הכבד ובכך להמנע ממטבוליזם ראשוני. בזמן אינפוזיה ממושכת Salbutamol הפיק תגובה אנבולית שווה לקלנבוטרול ברקמת השריר.

הטענה שלבטא אגוניסטים כמו קלנבוטרול ואפדרין אין אפקט אנבולי בבני אדם היא מוקדמת. יש הבדל גדול בין המינון שבד”כ ניתן לחיות [4 מ”ג פר ק”ג] בהשוואה לבני אדם [עד 40 מיקרוגרם ליום]. Salbutamol בשחרור איטי הראה עליה בגיוס כח בשרירים רצוניים בגברים בריאים (30,31). מחקר המראה שימור של מסת שריר רזה ועליה משמעותית בתכולת חלבון בתגובה לטיפול עם אפדרין בזמן הגבלה קלורית מצביעה על כך שבטא-אגוניסטים יוצרים תגובה אנבולית בבני אדם (14). ניקר הטסף דרוש כדי לקבוע את היקף התופעה ואת הדרך האפקטיבית ביותר לצרוך את התרכובות הללו כדי להפיק אפקט אנבולי בבני אדם.

היתרונות בשימוש בבטא אגוניסטים לא ספציפיים הם שניים. ראשית, למרות שאפדרין נקשר לרצפטורים אדרנרגיים אחרים, נראה שרוב האפקטים האדרנרגיים הרווחיים, כגון תרמוגנזיס, למעשה מוגברים לאחר שימוש כרוני. זה עשוי להיות מוסבר על ידי גירוי כרוני של רצפטורי אלפא על ידי NA ואדרנלין. גירוי האלפא-אדרנרגי הכרוני הזה עשוי להפעיל Thyroxin Deiodinases, אנזימים הממירים T4 לT3 ברקמות פריפריות. למעשה, עליה משמעותית ביחס של T3/T4 נצפתה לאחר 4 שבועות של שימוש כרוני באפדרין (2). רמות מוגברות של T3 יכולות להגביר את הרגישות האדרנרגית לNA ואדרנלין. יש לציין שאותו המחקר הראה שהיחס החל לרדת מתחת לערכים ההתחלתיים לאחר 12 שבועות של טיפול.

הסבר נוסף ליעילות המוגברת לאחר שימוש כרוני היא האינטראקציה של אפדרין עם רצפטורי 3β. למרות שהמבנה המדויק והתפקוד של הרצפטור הזה עדיין נחקרים, כמעט בטוח שלפחות 40% מהפעילות של אפדרין היא בזכות השפעתו על רצפטורי 3β (6). מחקר שנערך כדי לבדוק את העניין הזה השתמש באנטגוניסט לרצפטורי 1β, 2β בשם Nadolol. Nadolol נצרך עם אפדרין אצל אנשים בריאים. Nadolol מנע לחלוטין שינויים בקצב הלב ורמות הגלוקוז בדם הודות לחסימת רצפטורי 1β, 2β. עם זאת, האפקט התרמוגני של אפדרין עדיין היה בערך ב43% מהרגיל. זה אומר שלפחות 40% מהאפקט התרמוגני של אפדרין הוא הודות להפעלת רצפטורי 3β. זה לבד לא מסביר את האפקט של אפדרין לאחר שימוש לטווח ארוך. מה שכן מסביר הוא תכונות הדה-סנסיטיזציה [הורדת הרגישות] של רצפטורי 3β. לרצפטורי 3β חסרות רוב התכונות המבניות שאחראיות לדה-סנסיטיזציה של רצפטורי 2β (7). אז אפילו לאחר שאפדרין לא מצליח להשפיע בצורה נכרת על רצפטורי 2β, הוא יכול פוטנציאלית להמשיך לגרות את הפעילות של adenylate cyclase באמצעות השפעות על רצפטורי 3β.

נראה שיש רושם שמחקר על אגוניסטים ספציפיים לרצפטורי 3β לא היה מבטיח. זה עשוי לנבוע ממחקר מוקדם שנעשה לפני פיתוח הדור השני של אגוניסטי 3β. מחקר מוקדם שהראה תוצאות מפוקפקות נעשה על ידי רוזנבאום (32) בשימוש באגוניסט β לא סלקטיבי, isoproterenol. תרכובות חדשות יותר פוטנטיות כמו CL316,243 וCGP12177A [AR antagonist-2β and 1β , -AR agonist3β] כרגע עוברים בחינות יעילות ובטיחות ביונקי-על. תוצאות ראשוניות נראות מבטיחות עם אגוניסטי 3β האדרנרגיים החדשים הסלקטיביים הללו (33,34,35). תחום הטפולים הפרמקולוגי בהשמנת יתר וסכרת אשר כוללים רווחים מסויימים לבודיבילדרים, הוא בעל פוטנציאל גדול בהתחשב בכך שהפעלה של רצפטורי 3β אדרנרגיים לא רק מגבירה את ייצור הuncoupling proteins התרמוגניים בשומן ובשריר, מגבירים את התמיינות התאים רקמת השומן החום ואולי אף את ההתרבות שלה, אלא גם מגבירים שימוש לא חמצוני בגלוקוז ברקמות פריפריות כולל שרירים (36,37).

בנוגע לדה-סנסיטיזציה של רצפטורי 2β, העובדה שאפדרין פחות פוטנטי מאגוניסטי 2β ספציפיים גורמת לכך שרצפטורי הבטא יעברו פחות דה-סנסיטיזציה כתוצאה משימוש כרוני. גירוי כרוני של רצפטורי 2β אדרנרגיים גורם לירידה ברגישות הרקמה ל-agonistsβ. הירידה הזו ברגישות מערבת גם דה-סנסיטיזציה הומולוגית, בה האתר הפעיל ברצפטור מועבר לתוך ממברנת התא כך שאתר הקשירה לא ממוקם יותר חיצונית לתא [וכך האגוניסט לא יכול להקשר אליו] וגם דה-סנסיטיזציה הטרולוגית, בה הרצפטור עובר זרחון ובכך הוא נמנעת ממנו היכולת להשתתף במערכת השליח השני (4). דה סנסיטיזציה של רצפטורים היא תהליך מורכב עם מספר מכניזמים שונים. המורכבות הזו מאפשרת לשליטה רבה יותר באיתותים הורמונליים. כחוק כללי, ככל שהחומר המגרה יותר פוטנטי, כך הדה-סנסיטיזציה גדולה יותר ומהירה יותר. קלנבוטרול גורם לאפקט תרמוגני חזק אבל רק לתקופה קצרה של כשבועיים. מקובל להגביר את המינון בזמן זה. לרוע המזל, זה רק מגביר את הדה-סנסיטיזציה וגורם לליפוזה המופעלת על ידי קטכולמינים לעצור מבחינה פרקטית. אפדרין, מצד שני, גורם לתגובה תרמוגנית מתונה יותר אבל האפקט התרמוגני שלו נצפה עד 20 שבועות (5).

לסיכום, היתרונות בשימוש בβ אגוניסט לא ספציפי כמו אפדרין הם ההשפעה על פעילותthyroxin deiodinase ובכך הגברת היחס T3/T4, ההשפעה על רצפטורי 3β, ומניעת דה-סנסיטיזציה קיצונית של רצפטורי 2β. כל זה מוביל לעובדה שהאפקט התרמוגני של אפדרין גובר לאחר שימוש כרוני.
.

שלב שני
בחזרה לשלבים בהם אפדרין מעודד ליפוליזה, בשלב השני אנו רואים שNA נקשר לרצפטורים האדרנרגיים על פני השטח של הרקמה שמכילה אותם. על ידי התבוננות בכל תופעות הלוואי של אפדרין ניתן להבין אילו רקמות מכילות רצפטורים אדרנרגיים. בתחילה מתקבלת עליה בדופק. זה מפני שגירוי בטא-אדרנרגי של הלב מגביר את הדופק, הכח ותדירות הכיווץ שלו. אפדרין גם גורם להתכווצות כלי דם שמובילה לירידה בזרימת הדם לרוב האיברים כולל העור, העיניים, הכליה ומערכת העיכול. ברוב הרקמות הללו התגובה הסימפתטית מתוכננת לעזור לגוף להגיב למצבי חירום. אולי שמעתם על תגובת ה”Fight or flight”. על ידי הקטנת זרימת הדם לאיברים, יותר דם זמין להפעלת השרירים. הלב שואב יותר דם, האישונים מתרחבים, מערכת העיכול מאטה והערנות מוגברת ובכך החיה [או האדם] יכולה להתרכז בבריחה או טרף ופחות להתמקד בתחושת כאב.

רקמות שריר ושומן גם מכילות רצפטורים אדרנרגיים. ברקמות שומן יש יחסים ספציפיים למין בין רצפטורי α וβ, בחלקים שונים של הגוף. כתוצאה מכך יש דפוסי אחסון שומן אופיינים לגברים ולנשים. נשים נוטות להתנגד לליפוליזה בירכיים ובישבן וגברים נוטים להתנגד לליפוליזה באיזור הבטן והאלכסונים. המטרה שלנו בשימוש באגוניסטי β היא להגביר את הליפוליזה ברקמת השומן. האפקט על רצפטורי α וβ הממוקמים על רקמת השומן מאפשר יותר שליטה על הליפוליזה. למעשה זה מעניק לגוף הן מאיץ והן מעצור.

ברקמת שריר, הפעלה β אדרנרגית כנראה מגבירה את סינתזת חלבון דרך אותה מערכת השליח השני שמגבירה ליפוליזה ברקמת השומן. במחקרים שמדדו את הרכב הגוף בנוסף לירידה במשקל, אפדרין הפגין יכולת למנוע אובדן מסה רזה (8). במחקר double-blind קטן שארך שמונה שבועות בלבד, שתי קבוצות של נשים שמנות קבלו 20 מ”ג אפדרין עם 200 מ”ג קפאין (EC) או פלצבו (P). לאחר שמונה שבועות הירידה במשקל לא היתה שונה בצורה מובהקת בין הקבוצות, אבל קבוצת הEC הורידה 4.5 ק”ג יותר שומן ו2.8 ק”ג פחות מסת גוף רזה. הירידה בקצב חילוף החומרים [EE] שנצפתה בקבוצת הפלצבו היתה 10% ביום הראשון ו13% ביום ה56, אבל רק 7% ביום הראשון ו8% ביום ה56 בקבוצת הEC. הEE הגבוה ביותר בקבוצת הEC כוסה לחלוטין על ידי חמצון שומן. אנשים שיערו שβ הם אנטי-קטבוליים. זה הופרך בצורה מסויימת על ידי העובדה ש3-methylhistidine, אשר נעשה בו שימוש כמדד לפירוק שרירי שלד, לא הושפע על ידי צריכת אפדרין אך עדיין מאזן החנקן השתפר משמעותית בזמן דיאטה דלה מאוד בקלוריות (9). כך שלמרות שמסת שריר התפרקה באותו הקצב, יותר מסת שריר נבנתה.
.

שלב שלישי
בשלב השלישי אנחנו רואים שG-proteins משחקים תפקיד מפתח ברגולציה של מטבוליזם שומן בתאי שומן. בשלב הזה NA נקשר לβ רצפטור אדרנרגי ומפעיל stimulatory G-proteins (Gs). הG proteins האלו מפעילים את adenylate cyclase. כאשר רצפטורי α מופעלים, inhibitory G-proteins (Gi) מופעלים וadenlyate cyclase לא מופעל. זה עוצר את יצירת הcAMP ולכן מונע ליפוליזה. G-proteins גם מעורבים, לפחות חלקים, בדה-סנסיטיזציה של רצפטורים. הזכרנו בקצרה שאחת מהדרכים לדה-סנסיטיזציה של רצפטורי β נקראת דה-סנסיטיזציה הטרולוגית. זה מערכת את הפרת הצימוד בין הרצפטור לGs. זה גורם למניעת מעבר הסיגנל הלאה מהרצפטור. מכניזמים אחרים גם מעורבים בדה-סנסיטיזציה הטרולוגית אבל אנו לא נעסוק בכך יותר במאמר זה..

שלב רביעי
בשלב הרביעי, ATP מומר לcAMP וזרחן אנ-אורגני (PPi) על ידי האנזים adenylate cyclase. cAMP מכיל קבוצה פוספטית [זרחנית] בודדת שמחוברת הן לפחמן ‘3 והן לפחמן ‘5 של הסוכר ribose. זו הסיבה לכך שהמולקולה נקראת “cyclic” AMP. הן PPi והן cAMP אינם יכולים להישאר בצורתם לזמן רב. הPPi שנוצר כאשר ATP מומר לcAMP עובר הידרוליזה על ידי האנזים inorganic pyrophosphatase כדי ליצור שני Pi. 3′-5’-cAMP גם הופך במהרה ללא פעיל על ידי האנזים cAMP phosphodiesterase (PDE). PDE שובר את הקשר בין פחמן ‘3 של ribose והקבוצה הפוספטית וכך מתקבל 5′-cAMP. 5’-cAMP אינו פעיל ולא נקשר לprotein kinase A ולא מוביל להפעלת HSL. זה מנגנון העכבה מבוסס הפידבק הראשון [Feedback inhibition] בו דנו עד כמה אך ישנם עוד מנגנונים שפועלים לעצירת הסיגנל המקורי והאטת הליפוליזה. כפי שנראה מאוחר יותר, עכבה מבוססת פידבק היא תחום בו אנו יכולים לטפל כדי להגביר את יעילות האפדרין.
.

שלבים 5-8
בשלבים חמש, שש, שבע ושמונה cAMP נקשר לתת היחידה הרגולטורית של protein kinase A. הקשירה הזו משחררת את תת היחידה הקטליטית של protein kinase A אשר מזרחנת את HSL. ברגע שHSL מזורחן הוא יכול להשתתף בתהליך הליפוליזה עצמו. זה מוביל אותנו לשלב הסופי. HSL-P מקטלז את פירוק הטריגליצרידים בשלושה שלבים. כל אחד משלושת השלבים מסיר חומצת שומן אחת עד שאנו נשארים עם גליצרול ושלוש חומצות שומן. עצם העובדה שפרקנו את השומן לא אומר שהוא הלך לנצח. אם לא נשרוף את השומן הוא יעבור רה-אסטריפיקציה [יצור מחדש קשרים אסטריים עם הגליצרול] ונקבל בחזרה טריגליצרידים. התהליך הזה של הליפוליזה והליפוגנזה המשתמש באותן חומצות שומן נקרא “futile cycle” [מעגל עקר] מסיבות ברורות.https://www.kilogram.co.il/pics/IN/Ephi5.jpg
.

Feedback inhibition
תהליך הליפוליזה נמצא תחת בקרת פידבק שמפחיתה את הליפוליזה במספר שלבים. הכימיקלים שמעורבים בהפחתת האפקטיביות של אפדרין הם phosphodiesterases (PDE) , prostaglandins ואדנוזין. אלו הכימיקלים שננסה למזער בזמן שימוש באפדרין למטרות איבוד שומן..

Phosphodiesterases (PDE) כמו רוב המולקולות הפעילות ביולוגית, cAMP חייב להיות מנוטרל במהרה על מנת לשרת כשליח שני נשלט בתגובה להפעלה הורמונלית. בתאי מטרה, PDE פועל כדי לגרום להידרוליזה של cAMP לחלקים בלתי פעילים. בגלל PDE האפקט הסטימולנטי של נוראפינפרין ואפינפרין [נוראדרנלין ואדרנלין] אשר משתמש בcAMP כשליח שני, תלוי ביצירה מחדש מתמשכת של cAMP ולכן תלוי ברמת ההפרשה של נוראפינפרין ואפינפרין. למרות שהמטרה שלנו היא להתגבר על מנגנון הפידבק הזה, יש להדגיש שהוא חשוב במערכות פיזיולוגיות. מערכת שליח שני ללא PDE היא מערכת שליח שלא ניתן לעצור. זה כמו אי יכולת להוריד את הרגל מהגז במכונית לאחר שלחצת את הדוושה לרצפה. עכבה מבוססת פידבק היא עניין של שליטה. מתג אינו שווה כלום אם לא ניתן לכבות אותו כפי שניתן להפעיל אותו.
.

Prostaglandins
פרוסטגלנדינים מופקים בפועל בכל רקמות הגוף. פרוסטגלנדינים מסומנים בקיצור PG, עם אותיות נוספות ומספרים המציינים את המבנה שלהם. לדוגמא, PGE2 משמעותו שזה פרוסטגלנדין מסוג E אשר מציין שהוא מסוג –hydroxyketoneβ [מולקולה המכילה קטון וקבוצה כהלית היושבת על הפחמן השני מהפחמן שנושא עליו קטון]. המספר מציין כמה קשרים כפולים ישנים, במקרה שלנו, שניים. PG מגיעים במגוון רחב ומשתתפים במספר תגובות פיזיולוגיות. אלו שרובינו מכירים הן רגישות לכאב ודלקת. PG נוצרים מחומצות שומן בעלות 20 פחמנים כגון

arachidonic acid. בשלב הראשון של המרת הarachidonic acid לPG, האנזים cyclooxygenase מחמצן את arachidonic acid ויוצר את הפרוסטגלנדין PGG2. רוב התרופות האנטי-דלקתיות הלא סטרואידיות כמו אספירין, איבופרופן, נפרוקסין סודיום ואחרות עובדות על ידי מניעת הפעילות של cyclooxygense ובכך נמנעת יצירת PG. בתגובה לגירוי β אדרנרגי, PGE2 משוחרר לחלל הסינפטי. לPG האלו יש רצפטורים המצומדים ל inhibitory G-proteins (Gi). הGi האלו מורידים את פעילות adenylate cyclase ולכן מורידים את ריכוזי הcAMP בתא (10). לכן הרעיון של שימוש במעכבי PG נראה הגיוני בסיוע לשימוש באפדרין לצרכי איבוד שומן.
.

Adenosine
אדנוזין היא מולקולת פידבק מורכבת יותר באופן מסויים כיוון שהיא בעלת תפקיד כפול – היא פועלת הן בתור משפעלת והן בתור מעכבת. אדנוזין הוא נולאוזיד פוריני [חלק מחומצת גרעין, בעל טבעת פורין] והעניין שלנו לגבי הוא היכולת שלו למנוע הצטברות של cAMP. כאשר תא שומן מגורה על ידי אגוניסט β אדרנרגי כמו נוראפינפרין, התא מפיק אדנוזין. אדנוזין מגיב עם הרצפטור שלו המצומד לGi שמונע את פעילות הadenylate cyclase ולכן מונע את הצטברות הcAMP (11). האפקטים שלו בחלל הסינפטי דומות לאלה של אגוניסטי 2α בעקבות הרצפטורים המצומדים לGi. השורה התחתונה היא שבזמן שימוש בחומרים סימפתומימטים כמו אפדרין, מופעלים מכניזמים רגולטוריים המערבים אדנוזין.

הסיבה שאנו מדברים על מנגנוני העכבה מבוססי הפידבק האלה בתגובה לגירוי אדרנרגי היא שיש לנו תכנית למנוע את התגובות האלה. כאן נכנסים לתמונה הmethylxanthines ומעכבי PG.

קפאין הוא methylxanthine. קפאין מסוגל לעכב את פעילות הPDE בתוך התא והוא גם הראה יכולת למנוע חלק מהספיגה חזרה של NA [משמע, יותר נוראדרנלין שמופרש לחלל הסינפטי ישאר שם] (12). מאפיין אחר של קפאין הוא חסימת רצפטורים של אדנוזין. יש תהיות האם צריכת קפאין אוראלית מעכבת PDE אבל נראה שהיא מעכבת את פעילות האדנוזין במחקרים שנערכו in vivo. שני המאפיינים האלה הופכים אותו ליעיל פוטנציאלית כמסייע לאפדרין להגברת איבוד שומן.
אספירין, כפי שהוזכר לעיל, הוא מעכב PG. הוא עובד על ידי עיכוב הפעילות של cyckooxygenase. מפני שPG מסויימים פועלים כמעכבי ליפוליזה ומיוצרים בתגובה לגירוי אדרנרגי, מעכבי PG הם בעלי פוטנציאל להגברת פעילות האפדרין באיבוד שומן.

לאחר שדנו במכניזם הליפוליזה וכיצד אפדרין, קפאין ואספירין עשויים להגביר פעילות ליפוליטית בתאי שומן, נתבונן במה שמחקרים הראו בנוגע ליעילות השילוב של התרכובות האלו.

מחקרים העוסקים באפדרין/קפאין/אספירין וירידה במשקל

במחקר double blind עם בקרת פלסבו, קפאין לבד נמצא כתרמוגני וליפוליטי בבני אדם באופן תלוי מינון (13). החוקרים האלו מצאו שהאפקט התרמי היה בעל קורלציה מובהקת לרמות הטריגליצרידים בפלזמה, רמות הלקטט בפלזמה וטונוס כלי הדם. החוקרים ייחסו את העליה בלקטט, טריגליצרידים וטונוס כלי הדם המוגבר לחילוף חומרים מואץ. במחקר שהשתמש באפדרין וקפאין חוקרים מצאו שאין הבדל בירידה במשקל לאחר 8 שבועות (14). עם זאת, הם מצאו הבדלים משמעותיים במקור הירידה במשקל. 14 נשים שמנות קבלו דיאטה של ~1000 קלוריות ביום עם EC [20mg E + 200mg C] או פלצבו שלוש פעמים ביום ל8 שבועות במחקר double-blind. סה”כ הירידה במשקל לא היתה שונה בין הקבוצות, אבל קבוצת הEC אבדה ~10 ליברות יותר שומן ו~6 ליברות פחות מסה רזה. אלו חדשות מעודדות לכל בודיבילדר. צריכים לזכור עם זאת שמדובר בנשים שמנות. מחקרים הראו שחלוקת חומרי המזון נקבעת חלקית על ידי אחוז השומן לפני הדיאטה או לפני הoverfeeding (15,16). מכל מקום, זהו אפקט עצום על איבוד שומן ושימור שריר.

חלק מהמחקר הראה שהאפקטים נוגדי ההשמנה של אפדרין אינם משמעותיים אלא אם כן נעשה שימוש משולב בקפאין (17). למעשה, רוב המחקרים שבדקו את האפקט התרמוגני של אפדרין השתמשו בקפאין כסינרגיסט. במחקר randomized ,double blind ,placebo controlled , 180 נבדקים שמנים טופלו על ידי דיאטה מוגבלת קלורית ועל ידי EC [20mg E + 200mg C] או אפדרין בלבד [20 mg] או קפאין בלבד [200mg] או פלצבו שלוש פעמים ביום ל24 שבועות. איבוד המשקל בקבוצת הקפאין וקבוצת האפדרין היה דומה לזה של קבוצת הפלצבו. החוקרים הסיקו שהאפקט של קפאין או אפדרין לבד אינו אפקטיבי ביצירת איבוד משקל משמעותי (18,19). לא רק שזה הכרחי לשלב אפדרין עם קפאין ליצירת אפקט שריפת שומן משמעותי, שתי התרכובות מפגינות אפקטים סינרגיסטיים ביחסים מסויימים. על ידי השוואת יחסים שונים של אפדרין וקפאין, נמצא ש20 מ”ג של אפדרין ו200 מ”ג של קפאין מפגינים אפקט סופרה-אדיטיבי בזמן שיחסים אחרים לא הפגינו את התכונה הזו (20). משמעות הדבר היא שאפדרין וקפאין שנלקחים ביחס של 1:10 [E:C] יוצרים אפקט גדול יותר מסכום האפקטים של

מה לגבי אספירין? לא נערך מחקר רב על אספירין ב-stack הזה. נתבונן תחילה בחיות, לצריכה כרונית של אספירין בעכברים שמנים לא הייתה השפעה על ירידה במשקל. אפדרין שניתן לעברים האלו הגביר את חילוף החומרים ב9% והפחית את משקל הגוף ושומן הגוף ב18%

https://www.kilogram.co.il/pics/IN/AspirinIN.jpg

ו50%, בהתאמה. ההשמנה הופחתה אבל העכברים עדיין לא היו ברי השוואה לעכברי הבקרה הנורמליים. כאשר נתנו אפדרין ואספירין יחד, הגברת חילוף החומרים היתה כפולה משימוש באפדרין לבד, והקבוצה השמנה אבדה יותר מ75% משומן הגוף וההשמנה למעשה מוגרה (21). המחקר שנעשה בבני אדם גם היה מבטיח בצורה מסוימת. האפקט של אפדרין [30 מ”ג] ואספירין [300 מ”ג] על התגובה התרמוגנית המיידית לארוחה נוזלית [250 קלוריות] נחקרה בנשים שמנות ורזות [10 משתתפות בכל קבוצה]. חילוף החומרים במנוחה [RMR] נמדד לפני כל אחד מהטפולים הבאים: ארוחה בלבד, ארוחה עם אפדרין או ארוחה עם אפדרין ואספירין. העליה בקצב חילוף החומרים לאחר הארוחה לאחר השימוש באפדרין ואספירין בהשוואה לשימוש באפדרין בלבד היתה גדולה יותר משמעותית אצל הנשים השמנות אבל לא אצל הרזות. החוקרים הסיקו שאספירין מחזק את האפקט הסטימולנטי של אפדרין על התגובה התרמוגנית לארוחה בנשים שמנות אך לא רזות (22). חולשה אחת של המחקר הזה היא המספר הקטן של הנבדקים. עם זאת, הממצאים אינם מפתיעים בהתחשב בעובדה שתגובה תרמוגנית חלשה למזון נצפית לעתים קרובות אצל אנשים שמנים (23). במחקר אחר (24), תערובת של אפדרין [75-150 מ”ג], קפאין [150 מ”ג] ואספירין [330 מ”ג], במינונים מחולקים שנתנו לפני ארוחות, נחקרו ב24 משתתפים שמנים במחקר randomized ,double blind ,placebo controlled. צריכת האנרגיה לא הוגבלה. סה”כ איבוד השומן לאחר 8 שבועות היה 2.2 ק”ג עבור ECA לעומת 0.7 ק”ג בקבוצת הפלצבו. שישה משתתפים המשיכו עם הECA ל7-26 חודשים. שימו לב שאין דאגה לגבי הפחתת הרגישות של הרצפטורים או נסיונות לתזמון שימוש כמו “שבועיים כן ושבועיים לא”. בכל אופן, לאחר 5 חודשים עם ECA, איבוד המשקל הממוצע של חמישה מהנבדקים היה 5.2 ק”ג בהשוואה לעליה של 0.03 ק”ג במהלך חמשת החודשים בשאר הנבדקים של המחקר המקורי. המשתתף השישי הוריד 66 ק”ג ב13 חודשים על ידי הגבלה קלורית שהוא יצר לעצמו. הוא איבד 66 ק”ג על ידי התעמלות וקיצוץ בקלוריות. החוקרים לא עודדו את שאר המשתתפים לבצע פעילות גופנית או דיאטה. בכל המחקרים לא היו שינויים משמעותיים בקצב הלב, לחץ הדם, רמות הגלוקוז בדם, אינסולין, כולסטרול ולא היו הבדלים בתדירות של תופעות הלוואי. ECA גרם לאיבוד משקל משמעותי במשתתפים האלה ללא הגבלה קלורית. המחברים של המחקר ציינו שהשילוב של ECA עשוי להיות אפקטיבי יותר עם הגבלה קלורית.שני החומרים בנפרד.

במחקר אחר השוו את האפקט של אפדרין מול תרופת מרשם פופולרית הנקראת Dexfenfluramine המשווקת תחת המותג “Redux” (25). במטרה להשוות את הבטיחות והיעילות של שני החומרים האנורקטיים האלה, 103 משתתפים עם 20%-80% עודף משקל נכללו במחקר double blind שארך 15 שבועות. המשתתפים קבלו אקראית 15 מ”ג של DF פעמיים ביום [53 נבדקים] או 20 מ”ג אפדרין עם 200 מ”ג קפאין שלוש פעמים ביום [50 נבדקים]. המשתתפים קבלו דיאטה של 1200 קלוריות ביום למשך זמן הטיפול. לאחר 15 שבועות של טיפול, קבוצת הDF [43 נבדקים] אבדו ~15±9.46 ליברות וקבוצת הEC [38 נבדקים] אבדו ~18.3±11.5 ליברות. בתת הקבוצה של נבדקים עם BMI>/=30 , [59 נבדקים] , הירידה הממוצעת במשקל הייתה 7.0±4.2 ק”ג בקבוצת הDF [29 נבדקים] ו9.0±5.3 ק”ג בקבוצת הEC [30

 

נבדקים]. לחץ הדם הסיסטולי והדיאסטולי הופחתו בצורה דומה בשני סוגי הטיפול. תופעות לוואי של מערכת העצבים המרכזית, במיוחד חוסר נחת, היו יותר בולטות בקבוצת הEC, ואילו סימפטומים של מערכת העיכול היו יותר נפוצים בקבוצת הDF. תופעות הלוואי פחתו בצורה נכרת במהלך החודש הראשון של הטיפול בשתי הקבוצות. לא רק שהירידה במשקל עם אפדרין וקפאין הייתה ברת השוואה לRedux, היא היית ככל הנראה גדולה יותר. המחקר הזה לא בדק את הרכב הגוף אבל סביר להניח שקבוצת הEC שמרה יותר מסה רזה.

רוב המחקרים שצוטטו עסקו בנבדקים שמנים. זה מובן בהתחשב בכך שהאוכלוסייה השמנה היא זו שאליה מכוון הטיפול התרופתי. יש לשים לב בכל אופן, שהתכונות התרמוגניות של תערובת EC נצפו גם בנבדקים רזים (26). יש לצפות ליעילות מוגברת אצל אנשים שמנים בגלל בעיות בסיסיות בחילוף החומרים. כאשר מגבירים את חילוף החומרים אצל אנשים שמנים רואים שינויים גדולים בהוצאת האנרגיה מפני שהעלייה היחסית בחילוף החומרים היא גדולה מזו שנצפית אצל אנשים רזים.
.

מסקנה
בואו נחבר הכל יחד. ראשית, מה אנחנו יודעים; אפדרין מגביר ליפוליזה על ידי הגברת שחרור NA מקצות עצבים סימפתטיים. העלייה הזו ב-NA מפעילה רצפטורים אדרנרגיים שמגבירים את רמות ה-cAMP בתאי שומן ותאי שריר. יש לכך אפקט של הגברת ליפוליזה בתאי שומן והגברת סינתזת חלבון בתאי שריר. מנגנוני פידבק שלילי מופעלים גם הם, והם כוללים ייצור של PDE, אדנוזין וPG. לקפאין יש את היכולת למנוע פעילות של PDE ולהפריע לרצפטור האדנוזין. יחד עם היכולת שלו למנוע חלק מהספיגה חזרה של NA (12), היעילות של אפדרין מוגברת באופן סינרגיסטי בצריכת קפאין. אספירין הראה יכולת להגביר את יעילות האפדרין אצל חלק מהאנשים, ככל הנראה על ידי פעילותו כמעכב של PG.

אפקטיביות מקסימלית מושגת כאשר צורכים 20 מ”ג אפדרין עם 200 מ”ג קפאין ו300 מ”ג אספירין 3 פעמים ביום בערך חצי שעה לפני הארוחות. תופעות לוואי נפוצות קשורות בפעילות הסימפתטית שלו, משמע, אנורקסיה, עליה בלחץ הדם בהתחלה, עליה בדופק בהתחלה, פעילות עיכול מואטת, חוסר שינה, חוסר נחת, חרדה, לחץ ותסמיני גמילה דמויי דכאון. רוב הסימפטומים האלה נעלמים לאחר 4-6 שבועות. הפעילות התרמוגנית נמשכת עד 20 שבועות הודות לתכונות הדה-סנסיטיזציה הנמוכות שלו והזיקה שלו לרצפטורי β3. בערך 75% מהאפקט של אפדרין איבוד משקל אצל שמנים הוא הודות לשליטה בתאבון.

כל מי ששוקל שימוש באפדרין, קפאין ואספירין צריך ללמוד ראשית לגבי תופעות הלוואי האפשריות. לאנשים עם לחץ דם גבוה ובעיות לב שונות אסור להשתמש בחומרים סימפתומימטים כמו אפדרין. כאשר לוקחים אפדרין בצורה צמחית, צריכים לוודא כמה יש בכל מנת הגשה. בד”כ עושים סטנדרטיזציה לכמויות בתוספים הצמחיים אבל עדיין אי אפשר להיות בטוחים לגבי הכמות שנמצאת בכל קפסולה. גם למשתמשים בתרופות נוגדות דכאון מקבוצת מעכבי MAO אסור להשתמש באפדרין.

הערה: מומלץ לא להשתמש באספירין בסטאק, כמו שכתוב במאמר.

מאמר של ברייאן הייקוק, פורסם בmesomorphosis.
.

מקורות

1. Dulloo AG, Seydoux J, Girardier L., Peripheral mechanisms of thermogenesis induced by ephedrine and caffeine in brown adipose tissue. Int J Obes.15(5):317-326. 1991.
2. Astrup A, Lundsgaard C, Madsen J, Christensen NJ. Enhanced thermogenic responsiveness during chronic ephedrine treatment in man. Am J Clin Nutr. 1985 Jul; 42(1): 83-94.

3. Astrup A, Madsen J, Holst JJ, Christensen NJ The effect of chronic ephedrine treatment on substrate utilization, the sympathoadrenal activity, and energy expenditure during glucose-induced thermogenesis in man. Metabolism 1986 Mar;35(3):260-265
4. Sibley DR, Daniel K, Strader CD, Lefkowitz RJ Phosphorylation of the beta-adrenergic receptor in intact cells: relationship to heterologous and homologous mechanisms of adenylate cyclase desensitization. Arch Biochem Biophys. 1987 Oct; 258(1): 24-32.
5. Toubro S, Astrup AV, Breum L, Quaade F. Safety and efficacy of long-term treatment with ephedrine, caffeine and an ephedrine/caffeine mixture. Int J Obes Relat Metab Disord Feb;17 Suppl 1:S69-S72 1993
6. Liu YL, Toubro S, Astrup A, Stock MJ. Contribution of beta 3-adrenoceptor activation to ephedrine-induced thermogenesis in humans. Int J Obes Relat Metab Disord 1995 Sep;19(9):678-685
7. Nantel F, Bonin H, Emorine LJ, Zilberfarb V, Strosberg AD, Bouvier M, Marullo S The human beta 3-adrenergic receptor is resistant to short term agonist-promoted desensitization. Mol Pharmacol 1993 Apr;43(4):548-555
8. Astrup A, Buemann B, Christensen NJ, Toubro S, Thorbek G, Victor OJ, Quaade F. The effect of ephedrine/caffeine mixture on energy expenditure and body composition in obese women. Metabolism Jul;41(7):686-688. 1992
9. Pasquali R, Casimirri F Clinical aspects of ephedrine in the treatment of obesity. Int J Obes Relat Metab Disord;17 Suppl 1:S65-S68 1993
10. Kather H, Simon B., Biphasic effects of prostaglandin E2 on the human fat cell adenylate cyclase. J Clin Invest 64(2):609-612. 1979
11. Lonnqvist F, Arner P, Interactions between adenylate cyclase inhibitors and beta-adrenoceptors in isolated human fat cells. Biochem Biophys Res Commun 1989 Jun 15;161(2):654-660
12. Kalsner S, Frew RD, Smith GM., Mechanism of methylxanthine sensitization of norepinephrine responses in a coronary artery. Am J Physiol 1975 Jun;228(6):1702-1707
13. Astrup A, Toubro S, Cannon S, et al. Caffeine: a double-blind, placebo-controlled study of its thermogenic, metabolic, and cardiovascular effects in healthy volunteers. Am J Clin Nutr 1990 May;51(5):759-767
14. Astrup A, Buemann B, Christensen NJ, Toubro S, et al. The effect of ephedrine/caffeine mixture on energy expenditure and body composition in obese women. Metabolism 1992 Jul;41(7):686-688
15. Girardier L, Control systems in the defense of body fat stores. Int J Obes Relat Metab Disord 1993 Feb;17 Suppl 1:S3-S8
16. Dulloo AG, Jacquet J, Girardier L, Autoregulation of body composition during weight recovery in human: the Minnesota Experiment revisited. Int J Obes Relat Metab Disord 1996 May;20(5):393-405
17. Dulloo AG, Miller DS, The thermogenic properties of ephedrine / methylxanthine mixtures: Human studies. Int J Obes 1986; 10: 467-81
18. Astrup A, Breum L, Toubro S, Hein P, Quaade F, The effect and safety of an ephedrine/caffeine compound compared to ephedrine, caffeine and placebo in obese subjects on an energy restricted diet. A double blind trial. Int J Obes Relat Metab Disord 1992 Apr;16(4):269-277
19. Toubro S, Astrup AV, Breum L, Quaade F. Safety and efficacy of long-term treatment with ephedrine, caffeine and an ephedrine/caffeine mixture. Int J Obes Relat Metab Disord 1993 Feb;17 Suppl 1:S69-S72
20. Astrup A, Toubro S, Cannon S, Hein P, Madsen J. Thermogenic synergism between ephedrine and caffeine in healthy volunteers: a double-blind, placebo-controlled study. Metabolism 1991 Mar;40(3):323-329
21. Dulloo AG, Miller DS., Aspirin as a promoter of ephedrine-induced thermogenesis: potential use in the treatment of obesity. Am J Clin Nutr 1987 Mar;45(3):564-569
22. Horton TJ, Geissler CA., Aspirin potentiates the effect of ephedrine on the thermogenic response to a meal in obese but not lean women. Int J Obes 1991 May;15(5):359-366
23. de Jonge L, Bray GA, The thermic effect of food and obesity: a critical review. Obes Res 1997 Nov;5(6):622-631
24. Daly PA, Krieger DR, Dulloo AG, Young JB, Landsberg L Ephedrine, caffeine and aspirin: safety and efficacy for treatment of human obesity. Int J Obes Relat Metab Disord 1993 Feb;17 Suppl 1:S73-S78
25. Breum L, Pedersen JK, Ahlstrom F, Frimodt-Moller J, Comparison of an ephedrine/caffeine combination and dexfenfluramine in the treatment of obesity. A double-blind multi-center trial in general practice. Int J Obes Relat Metab Disord 1994 Feb;18(2):99-103
26. Astrup A; Toubro S; Cannon S; Hein P; Madsen J Thermogenic synergism between ephedrine and caffeine in healthy volunteers: a double-blind, placebo-controlled study. Metabolism 1991 Mar; 40(3):323-9
27. Choo J, Horan M, Litlle R, and Rothwell N. Anabolic effects of Clenbuterol on skeletal muscle are mediated by beta2-adrenoreceptor activation. Am J Physiol 1992; 263:E50-E56.
28. Guentert TW, Buskin JN, Galeazzi RL Single dose pharmacokinetics of mabuterol in man. Arzneimittelforschung 1984;34(11A):1691-1696
29. Morgan J. Clinical Pharmacokinetics of Beta-Agonists. Clin Pharmacokinet 1990 Apr;18(4):270-294
30. Martineau L, Horan MA, Rothwell NJ, Little RA. Salbutamol, a beta 2-adrenoceptor agonist, increases skeletal muscle strength in young men. Clin Sci (Colch) 1992 Nov;83(5):615-621
31. Caruso J, Signorile J, Perry A, et al. Time Course Changes in Contractile Strength Resulting From Isokinetic Exercise and Beta2 Agonist Administration. J. Strength Condition. Res. 1997; 11(1):8-13
32. Rosenbaum M, Malbon CC, Hirsch J, Leibel RL. Lack of beta 3-adrenergic effect on lipolysis in human subcutaneous adipose tissue. J Clin Endocrinol Metab 1993 Aug;77(2):352-355
33. MacIntyre DE. Human Beta-adrenergic receptor agonists: identification and in vivo evaluation in the rhesus monkey. Proceedings of the 1996 International Congress on Anti-Obesity Drug Targets, Cambridge, MA, 9-11 December. Little Falls, NJ: International Quality and Productivity Center.
34. Meyers DS, Skwish S, Dickinson KE, et al. Beta 3-adrenergic receptor-mediated lipolysis and oxygen consumption in brown adipocytes from cynomolgus monkeys. J Clin Endocrinol Metab 1997 Feb;82(2):395-401
35. Danforth E, Himms-Hagen J. Obesity and diabetes and the beta-3 adrenergic receptor. Euro J Endocrin 1997; 136:362-365
36. Yoshida T, Umekawa T, Kumamoto K, et al. Beta 3-Adrenergic agonist induces a functionally active uncoupling protein in fat and slow-twitch muscle fibers. Am J Physiol 1998 Mar;274(3 Pt 1):E469-E475
37. Abe H, Minokoshi Y, Shimazu T. Effect of a beta 3-adrenergic agonist, BRL35135A, on glucose uptake in rat skeletal muscle in vivo and in vitro. J Endocrinol 1993 Dec;139(3):479-486


תגובות פייסבוק
4 תגובות על “הכל על אפדרין”
  1. מאמר רחב ומצויין. תודה רבה על ההשקעה!

    אני לוקח 20mg של אפדרין שלוש פעמים ביום ומרגיש שהוא עובד היטב כמונע דיכאון ומגביר את יכולת הריכוז.
    האם ידוע לך מודע ההשפעות האלה מורגשות?

    1. בגלל שאפדרין משפיע על רצפטורים (קולטני) מסוג בטא ואלו תופעות הלוואי שנוצרות. עם הזמן הגוף מתרגל ואתה כבר לא תרגיש את זה (אבל זה לא אומר שהוא לא עוזר לשרוף שומן).

  2. קודם כל מאמר מצויין למרות שבקושי הבנתי מילה אחת. הייתי שמח אם היו אילו הפניות למאמרים אחרים על מנת לבאר את התהליכים המתוארים.
    בספר של ליידי מקדונל (THE RAPID FAT LOSS HANDBOOKׂ) הוא מתאר את הדיאטה שלו וטוען כי בשל צריכה נמוכה עד כמעט אפסית של פחממות הקצב המטבולי מצטמצם מאוד ומגיע לרמה לא בריאה. הוא טוען כי שימוש בטבליות שמשלבות קפאין עם אפדרין מחזיר את הקצב המטבולי לקדמותו ואף מאיץ אותו ובכך מגביר את הצריכה האנרגטית של הגוף ומאלץ אותו להשתמש בתאי השומן. השאלה שלי:
    אם אני עושה דיאטה בה אני כמעט ולא אוכל פחממות. הקצב המטבולי שלי יורד מאוד. עד כמה זה לא בריא? כמה האפדרין יכול לעזור לתופעות הללו?

    1. בכל דיאטה בגירעון קלורי יש ירידה בחילוף החומרים, בגלל שבדיאטה RFL (בשמע PSMF) אתה בגירעון חריף מאוד לכן יש ירידה מסיבית בחילוף החומרים. אפדרין מעלה את רמות ה T4 אשר בסופו של דבר עוברות תהליך ל T3 ובכך יש עלייה בחילוף החומרים. בנוסף אפדרין מעודד blood flow ומשפיע על רצפטורי הבטא 2 אשר משפיעים על סוג מסויים של תאי שומן.
      אתה מוזמן לקרוא את הנעוץ על אפדרין בפורום שלנו
      http://www.lbs.co.il/showthread.php?t=13359

      בהצלחה.

כתיבת תגובה